|
|
עמוד:12
12 שנים הייתה קובנה אחד המקומות היחידים באירופה שהיהודים יכלו לנהל בהם חיים כמעט אוטונומיים, והם כוננו בה קהילה חזקה . לישיבות של העיר נמשכו תלמידים מרחבי אירופה . בעלי המקצוע, החוקרים והסוחרים בני הקהילה היהודית מילאו תפקיד חשוב בכלכלת העיר . התנהלו בה חיי תרבות עשירים ומתקדמים . זכורני כי הייתי מאושר מאוד שם . הייתי בן 11 כאשר פלש היטלר לפולין . השבועות והחודשים שבאו אחר כך עוררו חרדה גדולה . לא עבר זמן רב וכבר הגיעו אלינו ידיעות על זוועות שנעשו ביהודי פולין והחל לנהור זרם של פליטים מעבר לגבול לתוך ליטא . הנאצים התקדמו בצעדתם הנחושה ברחבי אירופה, וכעבור זמן לא רב הוסבו מבצרי הצאר הישנים למטרה מעוררת חלחלה . שש השנים שאחר כך היו נוראות יותר מכפי שיכלו להעלות על הדעת גם הפסימיסטים הקודרים ביותר שבנו . ב- 1939 וב- 1940 הייתה קובנה לתחנת דרכים לבני אדם שחיפשו נואשות מפלט מפני הנאצים . הם ביקשו סיוע מכל מדינה שחשבו כי תהיה מוכנה לקבלם . מרבית הבקשות נדחו בידי ממשלה אחר ממשלה, ועם המסרבות נמנו גם ממשלות ארצות-הברית ובריטניה . הנציג הרשמי היחיד שנתן פתח תקווה ליהודי קובנה היה נציגה של מדינה שזמן קצר אחר כך נעשתה בת בריתה החזקה ביותר של גרמניה . אדם זה היה קונסול יפן, צִ'יוּנֶה סוגיהרה ( Chiune 2 אשר הציל יותר מ- 6,000 יהודים ובתוך כך סיכן את Sugihara ) , הקריירה שלו, את כבודו ואולי אפילו את חייו . בזיכרוני מהשנים ההן, סוגיהרה קורן כאור יחיד בים של חושך . מסיבות מסוימות לא נמנו בני משפחתי עם אלפי בני המזל שלהם 2 שמו הפרטי של סוגיהרה היה צִ'יוּנֶה, אך אני הכרתיו בשם סֶמְפּוֹ ( Sempo ) , כינוי חברי שבו היה מוכר בליטא . ( הערת המחבר )
|
|