|
|
עמוד:8
8 הספר נפתח במעין מכתב שבו סיפרה חיה לאחיה יעקב, שברח לשטחי ברית-המועצות, על חוסר האונים הנורא עת ראתה את בתה הקטנה תמרה ואת אמה לכודות באוּמשלַגפּלָץ ( Umshlagplatz , מתחם הגירוש ) בימי הגירוש הגדול של יהודי ורשה בקיץ 1942 . פתיחת הספר במכתב היא ביטוי למבנה הספרותי שבו בחרה המחברת לכתוב את זיכרונותיה : מכתב שבו פירטה את הסאגה של אישה יהודייה בצד הארי של ורשה ואת מאבקה היום-יומי לשרוד על-אף המהמורות הרבות שנקרו בדרכה, וממנו מצטיירים תושייתה הרבה, אומץ ליבה, עומק אהבתה למקורביה ומאבקה להצילם . תיאור חייה של האישה הצעירה וסִבלה בצד הארי של ורשה אומנם נכתב לכאורה לאחיה, אבל הרשימות, כמובן, לא נשלחו ולא יועדו להישלח, שכן, לדבריה, באותה נקודת זמן לא ידעה חיה כלל 2 היכן הוא נמצא, מתי והאם תפגוש אותו, והאם הוא עדיין בחיים . הרשימות שכתבה חיה היו לעיתים מפורטות מאוד ונמסרו בהן חילופי דברים עם בני משפחה ושיחות עם שכנות ושכנים פולנים, שיש להיזהר בנוכחותם כפל כפליים, ולעיתים תפסו הרשימות רק שורות אחדות . חיה התמידה לכתוב בהסתר, ובכל הזדמנות שנקרתה לפניה . זה היה כנראה הכוח, אחרי אובדן בתה הפעוטה ואִמה, שאִפשר לה לעמוד במרוץ החיים המטורף של החלפת זהויות, התחזות והעמדת פנים כדי לשרוד בצד הארי, שבו "צריך לחשוש מעיניים" . הכתיבה העמידה את חייה בסכנה מתמדת, שכן עם גילוי הרשימות הייתה מתגלה יהדותה . ראוי לציין שגם בפרק הזמן שבו עדיין הייתה כלואה בגטו רשמה חיה בלא הרף את שראו עיניה ואת חוויותיה, הסתירה את הדפים, וכאמור את מרביתם אף הביאה ארצה . בתה רות ידעה . A Journal of Jewish Women’s Studies and Gender Issues 27 ( 2014 ) , pp 74 – 62 ; ראו גם : David G . Roskies and Naomi Diamant, Holocaust Literature A History and Guide ( Waltham : Brandeis University Press, 2012 ) . 2 יעקב אלבאום שרד את המלחמה . הוא היגר לארצות-הברית ונפטר שם .
|
|