|
|
עמוד:13
13 ממקום למקום . לבסוף הגיעה אל בית קרובי משפחתה בעיירת הולדתה איגנָלינָה . לאחר זמן מה נאלצה להשאיר גם את בנה עם בעלה ובתה ולהמשיך בנדודים לבדה, ובמהלכם הגיעה בין השאר 2 ואכן, עיקרו של כתב היד לווילנה ובה שהתה עם קרובי משפחה . מתמקד בנדודיה של פישר, בעבודת הפרך שקיבלה עליה כדי לשרוד ובעיקר בגעגועים העזים לבני משפחתה ובהרהורים התמידיים על גורל ילדיה, אשר השאירה מאחור . היחסים המורכבים בין היהודים ובין האוכלוסייה המקומית אחד הנושאים שחוזרים רבות בזיכרונותיהם של ניצולי שואה, וכך גם בכתביה של פניה פישר, הוא היחסים המורכבים בין היהודים ובין האוכלוסייה המקומית הנוצרית . עם התושבים המקומיים נמנו מי שעזרו ליהודים ואף סיכנו את חייהם למענם, הצילו יהודים והחביאו אותם, אבל מנגד רבים מן המקומיים שיתפו פעולה עם הגרמנים, הובילו אותם לבתי היהודים ואף יזמו ביזה, התעללות ביהודים ורציחת יהודים, שכמה מהם היו שכניהם לשעבר . רבים מן הנוצרים שדדו את בתי היהודים ואת רכושם ואף רמסו והשחיתו ספרי קודש, וכך קרה בעיירה סְוויר בנובמבר 1941 . אפשר להבין את הפחד של המקומיים מן הכובש הגרמני, פחד שמנע מהם לעזור ליהודים, ואת החשש להיתפס ולהיענש ; אך היו בהם גם בעלי נטיות אנטישמיות ואנשים שניצלו את כאוס המלחמה ואת המצוקה הקשה שבה היו היהודים נתונים כדי לנצלם, לבזוז אותם 2 וילנה, שכונתה "ירושלים דליטא", הייתה חלק מפולין בין שתי מלחמות העולם, והתגוררו בה כ- 60,000 יהודים, כשליש מתושבי העיר . בהסכם ריבנטרופ— מולוטוב התחייבו גרמניה וברית-המועצות שלא להתקיף זו את זו ובסעיף סודי החליטו על חלוקת פולין ביניהן . בעקבות הסכם זה נכנס הצבא האדום לעיר ב- 19 בספטמבר 1939 . כעבור שבועות אחדים העבירו הרוסים את וילנה למדינת ליטא, והגיעו אליה 000,21— 15,000 פליטים יהודים שנמלטו משטחי הכיבוש הגרמני והסובייטי של פולין .
|
|