מבוא

עמוד:14

14 שמאי גלנדר זאת ועוד, גם המצדדים במבנה אחיד, הרואים ממילא את משנתו של קהלת כעקבית מעיקרה, מותירים כמה וכמה אמרות כביטויים "חריגים", שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונותיו של קהלת ועם נימת דבריו . הנטייה הרווחת היא לראות פסוקים כאלה כניסיונות של "מיתון" או של ראייה מאוזנת מצד המחבר, הנוטה בדרך כלל לקיצוניות . בין אלה בולטות במיוחד האמירות האלה : "טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם" ( ד 9 ) ; "שמר רגלך כאשר תלך אל בית האלהים וקרב לשמע מתת הכסילים זבח [ . . . ] אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים [ . . . ] כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו [ . . . ] טוב אשר לא תדר משתדר ולא תשלם" ( ד 17 - ה 4 ) ; "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו" ( ז 1 ) ; "שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו" ( יא 1 ) . לפי פשוטן, האמירה האחת ( ד 9 ) מדברת בשבח הידידות, השנייה ( ד 17 - ה 4 ) ממליצה על אדיקות ועל כיבוד מחויבות, השלישית ( ז 1 ) מעדיפה את התכונות האישיות ואת מידת השלמוּת על פני הישגים חומריים, והרביעית ( יא 1 ) , כפי שיוסבר בהמשך, ממליצה להפקיד את שגרת החיים ( לחם ) בידי זרם הזמן ( מים ) . כחוליה מגשרת", בית מקרא , נז ( ב ) ( תשע"ב ) : 52 - 71 . אולם היא מתרכזת בשאלת אחדותן הספרותית של שתי יחידות ( ט 13 - י 3 ; י 8 - 15 ) , ואילו אני מציג במהלך העיון אמרות ופתגמים שונים שנאמרים כמסקנות מן הטענות שהעלה המחבר או מניסיונו האישי, וביחד הם מצטרפים לכדי אחידות רעיונית . ראו גם ניסיון להציג את עקרון הרצף שבפסקאות הראשונות בספר כרצף ההתבוננות הראשון : נ' כהן, "'ונתתי אל לבי', מבנה ומשמעות ברצף ההתבוננות הראשון בספר קהלת ( א 12 - ב 26 ) ", בית מקרא , נח ( ב ) ( תשע"ג ) : 47 - 82 . לטעמי, לא זו בלבד שאמירות לא מעטות במהלך החיבור מודגשות כמסקנות הנובעות מניסיונו האישי, כפי שמוצג במהלך עיוני, אלא שבמקרים רבים נתון המפתח לעקרון הרצף לשיפוטו ולהבנתו של הקורא .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא