|
|
עמוד:11
11 תחת השמש המושתתת על "מי יוכל" או "לא ימצא" אף היא מופיעה בפרקים ז - ח רק שלוש פעמים ( ז ,13 14 ; ז 28 - 29 ) . אמנם אפשר לראות ביטויים אלה כתמצית רעיונית של ההקשר הרחב, כי במרכזם עומדת יכולתו המוגבלת של האדם לראות את הצפוי ולשלוט בעתידו, אבל פרקים אלה מכילים לא רק משפטי שלילה כי אם גם משפטי חיווי ואמירות אקטיביות, כגון ז 1 - ,5 13 . מכאן שהגדרתן התמציתית של תבניות על פי נושאים רעיוניים לוקה אף היא בפגם שמוצא רייט אצל קודמיו : אמנם אין עוררין על כך ששמונה קטעים בספר מסתיימים במילים "הבל ורעות רוח", אבל ספק אם כל אחד מן הקטעים המסתיימים כך מהווה יחידה ספרותית בפני עצמו . ככלל, הגדרתה של יחידה מסוימת באמצעות כותרת או משפט מסכם היא כללית מדי . היא יכולה להתאים גם ליחידה אחרת, וממילא יש בה אילוץ . כזו היא למשל הגדרתו של החלק הראשון, לאחר הפתיחה, בכותרת "חקירתו של קהלת את החיים" . מחד גיסא זוהי כותרת כללית מדי, ומאידך גיסא היא יכולה להתאים גם לחלקיו האחרים של הספר, שהרי אמירות על משמעות החיים ניתן למצוא בכל חלק וחלק בספר, כפי שאציג במהלך העיון . קשה לקבל גם את הגדרת חלקה השני של היחידה ( ו 10 - יא 6 ) כמסקנותיו של קהלת בנושאים השונים, שהרי חלק גדול מן ההצהרות המופיעות בלשון חיווי לאורך הספר כולו אינן אלא מסקנות שהסיק מניסיונו . הוא הדין, למשל, להגדרת יחידה משנית אחת תחת הכותרת "שאניחנו לאדם שיהיה אחרי" ( ב 18 - 26 ) : לדעתי, יחסו השלילי של קהלת לכל מה שקשור לכך שאדם מקדיש את חייו למען העתיד - מתבטא בספר גם בהכרזות שוללניות וגם במשפטי חיווי ובעצות על דרך החיוב ( כגון יא 1 - 6 ) . לכן, אף על פי שרייט תורם רבות להבנת הקשר בין רעיונות מרכזיים של קהלת, דומני שניסיונו למצוא את המפתח למשנת קהלת דווקא באמצעות מבנה סכמטי אינו עולה יפה . גישתו של רייט למבנה קיצונית במיוחד ביחסו לנומרולוגיה .
|
|