|
|
עמוד:12
12 עינב רוזנבליט היחידי לאני, הופך אותה גם לשדה לחקירת האני הפרטי . אמנם כל האמנויות עוסקות במצב האנושי וחוקרות את המפגש של האדם עם המציאות, אבל אמנות המחול הנה ייחודית בכך שהיא חושפת את המצב האנושי דרך הגוף הפיזי . גוף זה מבטא בתנועה הלכי הרוח עמוקים כמו עונג, התפעלות, תימהון, חרדה או כאב עמוק . בשונה מאמנות מילולית שמקבעת מציאות במילה, הגוף הרוקד נענה לשבריריות ולחלופיות הטבועות בו, ולכן אינו רוקד על מושגים לכידים וקבועים, אלא מבטא קרעים מתוך מציאות נזילה ומשתנה . בספרי אציע שנאמנות הגוף להשתנות המתמדת הופכת את אמנות המחול לכזו שמיטיבה לחקור את המציאות המוחשית . אמנות המבוססת על מילה ממשיגה מושגים כמו כאב, פחד או אהבה, ואילו באמנות המחול הפחד אינו מושג, אלא נוכח פיזית בגוף ומתפרק בתנועה, וכך גם הכאב - מתבטא במחוות תנועה משתנות . מכאן שבאמנות המחול מנעד החקירה של הלכי הרוח מתרחב . מאז שנות ה- 60 וה- 70 של המאה ה- 20 נוצר זרם חדש באמנות המחול המערבית שהגדיר מחדש את תכליתה של אמנות זו . אמנות המחול החדשה גזרה את החומרים שלה מהמציאות, ומעתה היה הגוף הרוקד גוף מציאותי, המוכר לצופים משגרת יומם . המחול העכשווי הוא חניך של האמנות הפוסטמודרנית, שמרדה באסתטיקה של האמנות הקלאסית ותכליתה השתנתה : מבידור מפואר, שהציע לצופים בריחה אל מחוזות על-מציאותיים, עברה האמנות החדשה להישיר מבט אל המציאות הקיימת . הבחינה הקפדנית של המציאות הממשית הפכה אותה לאמנות בעלת ערך ביקורתי . יצירות אמנות יכולות לחולל טרנספורמציה בתפיסת המציאות או לגרום לאדם להבין את עצמו אחרת . לדוגמה, באמנות המחול העכשווי, יצירותיה של הכוריאוגרפית פורצת הדרך פינה באוש ( Bausch ) חוללו תמורה בתפיסה ; שפתה של באוש פתחה עבור נמעניה ערוץ לחקירה טרייה על סבל ותשוקה וחוללה שינוי
|
|