|
|
עמוד:14
14 אסתר פלד מיטשל ליקוי בסיסי שחשוב להגדירו : השימוש באמת המידה שצוינה לעיל מייצג היעדר הפרדה בין התחום ה"אובייקטיבי" לבין התחום ה"סובייקטיבי" הפנומנלי ; המדד המוצע של העבודה הפסיכואנליטית הוא מדד חווייתי גרידא, כלומר הטרנספורמציה מן הפסיכואנליזה של פרויד אל הפסיכואנליזה המדוברת כאן אינה רק בערכים, אלא גם בממד שלהם, שהוא עכשיו חווייתי טהור . טענה זו משתקפת יפה במובאה הבאה מתוך ספרו של מיטשל תקווה ואימה בפסיכואנליזה : "פסיכופתולוגיה" בספרות הפסיכואנליטית של זמננו מוגדרת לרוב לאו דווקא במונחים של פרגמנטים קונפליקטואליים החודרים לחוויה, אלא כהיעדר של מרכז או של עושר במהלך החוויה . מה שהמטופל זקוק לו אינו עיבוד רציונלי מחודש של פנטזיות ינקות לא מודעות, אלא הוא זקוק להחייאה מחודשת והרחבה של יכולתו להכליל את החוויה כך שתורגש כאמיתית, משמעותית ובעלת ערך ) שם : 24 ( . בכל הקשור להגדרה של פסיכופתולוגיה, "היעדר מרכז" ו"חוסר בעושר" הם החלופות ל"פרגמנטים קונפליקטואליים החודרים לחוויה" . מה שהמטופל זקוק לו אינו עוד עיבוד רציונלי של פנטזיות, אלא החייאה של תחושת אמיתיוּת, משמעותיות וערך . הליקוי השיטתי בטענה זו הוא בחוסר הבהירות של נקודת הראות ) מה שביון מכנה " Vertex " ( שממנה מופקת אמת המידה המוצעת . "פיסות של פרגמנטים קונפליקטואליים" הוא ביטוי המייצג ישויות תיאורטיות המהוות הסבר תיאורטי לסימפטום פסיכופתולוגי או "סיבה" לפי המובן המקובל של מונח זה . החלופה המוצעת "היעדר מרכז ועושר" היא ביטוי המתאר את הסימפטום עצמו, את ה"תוצאה" הנראית של אותם פרגמנטים קונפליקטואליים המחבלים בחוויית המרכז והעושר . מיטשל מציע אפוא לבטל את ההסבר התיאורטי ולעבור למודל חשיבה "פסיכואנליטי" הנסמך על החוויה לבדה . ניתן לומר שקיים אצלו עירוב של מונחים תיאורטיים עם מונחים פנומנליים, ולכן היעדר הבחנה בין ממדי הדיון . דרך אחרת לנסח את הליקוי הזה תהיה : בניגוד למטופל החווה היעדר מרכז ודלות, יכול הפסיכואנליטיקאי ) שלא קרא את דברי מיטשל ( לקלוט את חווייתו של המטופל ולהסבירה דרך תיאוריה שאחד מן האלמנטים שלה הוא "קונפליקט" . נראה שהפסיכואנליזה עצמה מצויה עתה בחוויה של היעדר מרכז, ולא עוד אלא שחוויה זו היא תוצאה של פרגמנטים קונפליקטואליים, העשויים ממונחים ומתיאוריות שאינם מתיישבים זה עם זה . האם מדובר בהצעה לבטל את התיאוריה ולעסוק אך ורק בפנומנולוגיה של המטופל ? אם כך הדבר, נמצאנו חורגים מתחומי הפרדיגמה הפסיכואנליטית ; אם מושג הקונפליקט ) כמשל ( אינו דרוש עוד כבעל כוח הסברי ייחודי, ואת מקומו תופסים מונחים פנומנולוגיים בעלי כוח תיאורי גרידא מן הסוג שלעיל, הרי הטרנספורמציה הנידונה אינה עוד טרנספורמציה של ההבנה התוך – פרדיגמטית, אלא מדובר בפרדיגמה חדשה, שונה,
|
|