|
|
עמוד:13
פסיכואנליזה ובודהיזם 13 הוא נעשה כשיר יותר לחיים, הוא רוכש "מיומנויות" לחיים, שאתן יוכל להגיע לחוויה עשירה ומלאת משמעות של חייו : "מה שהופך את הפסיכואנליזה של היום למלאת השראה אינו נטישת האשליה הטמונה בתקווה לחיבור של ידע ושליטה משותפים, מציאותיים יותר ויותר, אלא יותר התקווה לעצב מציאות אישית המורגשת כאותנטית ומעשירה" ) שם : 21 ( . אולם מיטשל אינו חש לגמרי בנוח במחיצת הניסוח הזה, ועל כן הוא מוסיף מיד : "מטרה זו — אין בה כדי להציע כי הפסיכואנליזה בת – זמננו היא אינדיבידואליסטית ונרקיסיסטית, ] כזו [ המעריכה רק משמעות פרטית ועוסקת בה על חשבון הקשרים עם אחרים ועם החברה בכלל" ) שם : שם ( . ובכן, מה מציעה מטרה המנוסחת כך ? הבעייתיות של ניסוח כזה של מטרת הפסיכואנליזה אינה קשורה בדיאלקטיקה של פרט – כלל בלבד — אף כי גם זו בעיה, ולא עוד אלא שבעיה זו משותפת לפסיכואנליזה ולתרבות הפלורליסטית המערבית בכלל ; הבעיה העמוקה יותר היא אבדן הקשר עם איזה היבט עמוק ומהותי של אותו הדבר הקרוי "אנושיות", "היות אדם" . ניסוח מסוג זה, המתקבל מתוך המאמץ לייצר אינטגרציה בין תיאוריות שונות על אודות התודעה האנושית ומשמעות הקיום האנושי, חוזר ונבלע בתוך הבוץ הטובעני של עקרון העונג, בשוותו אמנם לדבר שאותו מיטשל מכנה "פסיכואנליזה" איכות של אמצעי מתוחכם, אך למעשה מכוון אל מטרה פשטנית במקצת, שאין לה דבר עם היכולת האנושית לדעת משהו, או במילים אחרות, עם התפתחות מנטלית . מדובר כאן בוויתור על היכולת הזו, או במקרה הטוב — על הפיכתה לאמצעי המשרת מאמץ שפרותיו הופכים ל"מציאות אישית המורגשת כאותנטית וכמעשירה", המעניקה "תחושה של משמעותיות" ; גם אלו כשלעצמן אין בהן כל רע, לבד מזה שאינן מסמנות אלא את החוויה הסובייקטיבית ) personal meaning ( המשתנה של המטופל . יתרה מזו, הפסיכואנליזה מנסה להתמודד עם הבעיה של ריבוי התיאוריות בתוכה, כשמחוצה לה קיימות תיאוריות נוספות בעלות היבט יישומי ) טכניקות ( , המטפלות גם הן בסבל האנושי ובריפויו ומנסחות את מטרותיהן באותם מונחים ; גם נאטורופתים, גם מְתַקְשרים וגם קוראים בקלפים — כולם עוסקים במתן משמעות לחייו של אדם, בעיצוב "מציאות אישית המורגשת כאותנטית ועשירה" . במה אפוא טמון הערך המוסף של הפסיכואנליזה יחסית לשיטות אלה ? האם ההבדל הוא ב"טכניקה" בלבד ? ערכים כ"אותנטיות", "יצירתיות", "תחושה של משמעות" ו"עושר מנטלי" אינם בטלים כלל ועיקר, אלא שהם ערכים המסוגלים לייצג רק את ההיבט החווייתי . אלו הם ערכים יחסיים, "סובייקטיביים" במובן המקובל של המונח . הניסיון של מיטשל להגדיר באמצעות ערכים אלה את התכלית הפסיכואנליטית מהווה ניסיון לקבוע אמת מידה, שהיא אכן הכרחית לשם קביעת התוקף של כל פרדיגמה . ככזה, זהו מאמץ בעל חשיבות מרבית ; מאמץ לטפל בכאוס המטא – תיאורטי של הפסיכואנליזה, אשר מעלה על הדעת את הספק בדבר עצם קיומה של פרדיגמה כזו, ועוד יותר את לגיטימיות ההגדרה של התיאוריות המגדירות עצמן כמשתייכות אליה . אלא שיש בניסיון של
|
|