|
|
עמוד:11
פסיכואנליזה ובודהיזם 11 התשובה לשאלה "מה יודע הפסיכואנליטיקאי" אינה "כיצד התודעה פועלת" או "כיצד מובְנֵית החוויה" . יותר נכון לומר כי הפסיכואנליטיקאי מכיר אוסף של דרכי חשיבה על אודות פעילות התודעה ועל אודות האופן שבו מובנית החוויה, דרכים אשר סביר מאוד שתהיינה שימושיות לשם המאמץ של המטופל להבין את עצמו ולחיות מתוך תחושה מלאה יותר של חופש וסיפוק בעולם שבו הוא מוצא את עצמו . מצבו של הידע הפסיכואנליטי אינו מעוגן באמיתות מתמשכות או בהוכחות, אלא יותר בערך השימושי שלו עבור מציאת משמעות בחיים, העמקת היחסים עם אחרים והרחבה והעשרה של הטקסטורה של החוויה ) מיטשל 1993 : 65 ( . בספרו נוקט מיטשל לשון מכלילה . ככל שהדברים תלויים בו, הוא מטפל בשאלות העוסקות במעמדה של הפסיכואנליזה בכלל . אם הכתוב שלעיל אינו מייצג רק את מיטשל, אלא גם את ה"פרדיגמה הפסיכואנליטית" בכללותה, הרי מדבריו אלה נובע כי חלק מן הזרמים בפסיכואנליזה בת – זמננו ויתר על היומרה להביא עמו אמת אל המטופל . לדברי מיטשל, הפסיכואנליזה מציעה למטופל העשרה, העמקה, הרחבה, ובעיקר "תחושה של חופש" . היא אינה חוקרת "כיצד התודעה פועלת", וודאי שאינה עוסקת באמת כערך מוחלט, אלא מתמקדת בחופש כערך יחסי, חווייתי . הפסיכואנליזה אינה עוסקת באמיתות, אלא במתן תחושה של משמעות לחיים, העמקה של יחסים והעשרת ה"טקסטורה" של החוויה . הידע של הפסיכואנליזה הוא "אוסף של דרכי חשיבה" על אודות מלאכת התודעה, אך לא אמת . ערכו של ידע זה הוא ערך שימושי, וככזה אין הוא נוגע למושגים כ"אמת" . ברשותו של הפסיכואנליטיקאי מצוי "אוסף של דרכי חשיבה", ואם באספנות עסקינן, אזי כל המרבה הרי זה משובח . התפיסה המוצגת על ידי מיטשל באשר למצבה של הפסיכואנליזה ישימה גם לתחומי ידע אחרים . ככל שמתקדם עידן הידע, כך עולה שאלת ההיתכנות של ידיעת האמת . כפי שמציין ביון, לשאלת היכולת לדעת משהו יש השלכות ישירות על הפסיכואנליזה ולהפך : לידע הפסיכואנליטי יש השלכות על שאלה זו . לדידו, התשובה ברורה בשני הכיוונים : האמת הנה הכרחית להתפתחות המנטלית . נפש שאינה במגע עם האמת נידונה לניוון . ההליך הפסיכואנליטי מכוון לחשיפת האמת מכיוון שזו הדרך היחידה אל ההתפתחות המנטלית . לכן תפקידו של הפסיכואנליטיקאי לסייע למטופל להגיע אל האמת, ולא לייצר אצלו תחושה של חופש או של משמעות . בעידן הפוסט – מודרני, המתמחה ביחסיות הידיעה, בנרטיביות של החשיבה ובפרגמטיות של התיאוריה, זוכה השאלה של ידיעת האמת לתשובה מפוכחת לכאורה, שספק אם ניתן באמת להשלים אתה ; האמת היא כביכול עניין יחסי בלבד, ועל כן שאלת התוקף של כל תיאוריה באשר היא אינה קשורה עוד ביכולתה לייצג אמת כלשהי . אותה נקודת מבט פוסט – מודרנית, שוויתרה על קרבתה לאמת כאמת מידה לתקפות והפכה את ה"נרטיביות" של התיאוריה ואת השימושיות שלה לתנאי
|
|