|
|
עמוד:10
10 אסתר פלד ממין העניין, כך גם ביחס למשנתו של קאנט . כמו כן, מחקר זה אינו מציע אינטגרציה של שתי התורות או טכניקות חדשות הניתנות ליישום כזה או אחר . יותר מכול, אין הוא מציע מודל חשיבה חדש כלשהו . הספר עוסק בנקודות המפגש בין שתי תורות בעלות היבט מפותח של תורת הכרה מצד אחד, ושל יישומים מעשיים או טכניקות של אימון, שמטרתם היא צמיחה מנטלית, מצד שני . בשתיהן מתקיימת הנחת יסוד העוסקת בקשר ההדוק שבין ידיעת האמת לבין צמיחה מנטלית . הנחת היסוד הזו, בשילוב עם האימון המעשי הכרוך בה, מוצגת כאן בהרחבה . ברמת הפשטה גבוהה יותר ניתן לומר שהמחקר עוסק בשאלות על אודות היכולת האנושית לדעת משהו : ספקות על אודות היכולת האנושית לדעת משהו נמצאים מתחת לחקירה הפילוסופית של המדע . ספקות אלה נובעים היום מהמודעות, שאין להתחמק ממנה, לכך שהסיטואציה המיוצגת על ידי מונחים מופשטים אלה — X יודע Y — היא זהה ל – X אוהב את Y ול – X שונא את Y ] . . . [ הבעיה שעמה מקושרים הפילוסופים של המדע קיבלה משמעות נוספת על ידי הפסיכואנליזה בשל שתי סדרות של סיבה : X יש לו הכוח, וניתן להראות בפירוט שיש לו החולשה שבה נחשד תמיד כשהוא נכנס לחקירה של Y , הקשורה ליכולת של Y להיות בקשר עם המציאות . אין אני מציע להתעכב על הבעיות הפילוסופיות המעורבות, שאתן מתמודדים קאנט, יום וממשיכיהם . אני מבקש להניח שכל הנאמר על בעיות של ידע מיושם בכוח ייחודי על הפסיכואנליזה, ושהפסיכואנליזה מיושמת בכוח ייחודי על בעיות אלה ) ללמוד מן החוויה : 48 ( . ביון מציג בטענה זו את הקשר בין אהבה ושנאה לבין ידע . קשר זה בין גורמים אמוציונליים לבין ידיעה או למידה קשור לשאלת היכולת האנושית לדעת משהו . שאלת ההכרחיות של הקשר בין כאב ועונג ) ולכן גם בין אהבה ושנאה ( לבין ידע, נידונה אצל ביון ואף מצויה בלב החשיבה הבודהיסטית ; זוהי שאלה מרכזית בספר זה . לשאלת היכולת האנושית לדעת משהו באמת קשורה התופעה של ריבוי תיאוריות, המטרידה רבים מאלה העוסקים בחשיבה הפסיכואנליטית . התפתחותם של מודלים תיאורטיים שונים, שלעתים אינם מתיישבים זה עם זה, אך שייכים בכל זאת לקבוצת – העל המכונה "הפרדיגמה הפסיכואנליטית", העלתה שאלה בדבר מעמדן של התפיסות השונות כמצביעות על האמת או כנתונות לשיפוט על פי ערך האמת . תשובתה של הגישה ההרמנויטית – קונסטרוקטיביסטית לשאלה זו היא כי מודל חשיבה כזה או אחר אינו אלא "אסטרטגיה נרטיבית" ; הוא מספר סיפור בעל לכידות שיש בו כדי להסביר תופעות, אבל הקשר בינו לבין האמת אינו הכרחי . דרך אחרת לנסח עמדה זו מציע מיטשל ) Mitchell ( , העוסק בשאלה "מה יודע הפסיכואנליטיקאי ? " :
|
|