|
|
עמוד:12
12 גילית הורויץ של ספר, אולם התבדיתי ; אף ספר זה אינו מתקרב לגילוי היריעה בשלמותה, וסיומו משאיר טעם בפתיחתו מחדש . הטקסט של ביון שבו אעסוק - "מציאות חושית ונפשית" - מהווה את הפרק השלישי בתוך ספרו Attention and Interpretation 2 עד כמה שכלל כתביו של ביון מרתקים ובין שיצא בשנת 1970 . שורותיהם רב הנסתר על הגלוי, תפיסתי היא ש"מציאות חושית ונפשית" הינו אחד הבולטים בכך . בין שאר קסמיו של הטקסט וכמוטיבציה להתעמקות בו נמצאת הסברה שבו בזמן שהינו רלוונטי לפסיכואנליזה ולמטפלים בנפש, הוא גם בעל ערך לכל אדם המתעניין בשאלה האפיסטמולוגית על האפשרות להכיר את העולם שסביבנו והעולם שהוא אנו עצמנו . הטקסט "מציאות חושית ונפשית" של ביון מציב תזה על אודות החיבור האפשרי בין המציאות כפי שהיא ובין חוויית המציאות . בנקל נבחין בזיקה של טקסט פסיכואנליטי זה של ביון אל הפילוסופיה . לא זו אף זו : דעתי היא שהטקסט הזה מציב גשרים בין הפילוסופיה לפסיכואנליזה, ומייבא מושגים ורעיונות מן הראשונה אל השנייה ואף בכיוון ההפוך . עבורי יש בכך הזמנה מעוררת תשוקה, שכן הפילוסופיה והפסיכואנליזה - שתיהן אהבותיי . אולם שילובה של דיסציפלינה אחת באחרת, עד כמה שהינו מרתק, מסכן את הכותבת ביצירת שעטנז שחוטאת לעומקה של כל אחת מן הדיסציפלינות . כיוון שכך, העדפתי ליצור קדימות מובהקת של הפסיכואנליזה לפילוסופיה, ולהשתמש בהרחבה פילוסופית רק במידה שבה היא משרתת את הבנת חשיבתו של ביון וכתיבתו, ולמטרות העמקה והרחבה של הסוגיה הנדונה בטקסט של ביון . כך תהא הפנייה אל הפילוסופיה מוגבלת למקומות שבהם ביון עצמו שואל ממנה מושגים הנדונים בטקסט זה ; העיונים הפילוסופיים יובאו ברמה מבואית, כזו המתארת את המוסכמה הקיימת בין פילוסופים, תוך שהם מותירים בצד את הפולמוסים והפיתוחים ; והשפה המשמשת להרחבה תהא, ככל הניתן, שפה מדוברת המוכרת גם לקוראים שאינם פילוסופים .
|
|