|
|
עמוד:10
10 גילית הורויץ לנוויל סימינגטון, על שיחות אינסופיות בנושאים שספר זה נוגע בהם ועל פסיכואנליזה במהותה . לפרופסור שלמה בידרמן, מורה דרך עבורי במובן הכי מקיף של המילה, שהשפעתו הרוחנית הוטמעה ונוכחת בצורת חשיבתי . לאורלי לבון, על חוכמתה והיותה רוח גבית תומכת ומאמינה . לאנשי מסלול "לקרוא את ביון", שבאו להשתקע באהבה בהגותו של ביון, שאפשרו את קיומו של מרחב לחשיבה והתפתחות, ותרמו ממחשבותיהם ומעצמם . לאנשי רסלינג, על הנכונות, התמיכה, השיתוף בהרפתקה זו, לד"ר יצחק בנימיני ועידן צבעוני על האמון, ליעל לקסמן-בהט על עריכה לשונית, לעמית דוד-תמרי ולנטע אלון . להוריי, שבלי משים תרמו להתרחשותם של אירועים וגירויים דורשי עיכול, לאחיי שאול ומוש ומשפחותיהם, לדודו, לדן שותפי ואבי בנותיי, לסמי ז"ל וחיה היקרים לי, למשפחתי דאז שהתרחבה למה שהיא היום, העוגן שלי, הבסיס לכל צעד שאעשה . ותמיד ומעל לכול, לשלוש שהן המאור לחיי - בנותיי, שלוש נשים מיוחדות במינן, דריה, מיקה ורונה .
|
|