|
|
עמוד:14
פרשת השבוע בראי הפסיכואנליזה 14 של התורה, שממנה נגזרים עקרונות רבים ביותר . וכך יכול בורשטיין להצטרף למחלוקת החכמים המפורסמת על אודות עיקרה של התורה : 'ואהבת לרעך כמוך' כדברי רבי עקיבא, ואולי 'כי בצלם אלוהים עשה את האדם' כדברי בן עזאי, ואולי אפילו 'את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים' כדברי שמעון בן-פזי . ההגות היהודית החדשה הציעה פסוקים אחרים, דוגמת 'לא תרצח' שעליו מדבר עמנואל לוינס, או חשיבותה של שאלת האל המהדהדת לאורך הדורות — 'אַיֶּכָּה' על פי מרטין בובר, ואולי אפילו 'עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך' כדבריו של רוזנצוויג בסוף כוכב הגאולה . בורשטיין מציע פסוק אחר שיעמוד כיעד המרכזי של התורה : 'ובחרת בחיים', לא הבחירה האישית בחיים, אלא הבחירה בחיים כחלק מקהילת הברית . אלא שבשביל בורשטיין הבחירה בחיים אינה עניין של מה בכך, היא מחייבת את האדם לערנות פנימית וחיצונית . היא מחייבת אותנו לנוע באופן מורכב ודינמי בין היסוד הפוליטי הפילוסופי, ובין החוק הסמלי של הלא-מודע . בביטחון קובע בורשטיין כי מטרת התורה הייתה מוגבלת לחיים עם הברית, בקבוצה לאומית מוגדרת . אולם עתה ראוי להרחיב את הרעיונות הרבה מעבר ללאומיות היהודית . בתקופה העתיקה, כך הוא אומר, נשזרו הפוליטיקה, האמת והמוסר — דהיינו רעיון הצדק, היחס אל העצמי והיחס אל האחר — לתוך חוק אחד, שבמונחים לאקאניאניים הוא-הוא 'האחר הגדול החברתי' . את התיאור המצומצם הזה יש להבין במלוא תוקפו, משום שהוא מלמד אותנו על מיקומה החדש של הפוליטיקה בתחום הלא-מודע . הפוליטיקה אינה השדה החברתי בלבד, אלא השדה שבו הלא-מודע הוא הפוליטי, והפוליטי הוא הלא-מודע . ייתכן שגישה זו מעמיקה את ההתייחסות השטחית והראשונית לתחום החברתי המשותף שלעתים מכונה פוליטי . עמדה פרשנית זו גם מצליחה להסביר את התנגדותו של בורשטיין לכינוי 'החוקה המקראית' בלשון 'האמנה החברתית', וכפי שהוא מיטיב לנסח יש לכנותה בשם שניתן לה במקרא : 'הברית' . המסע הזה יכול להבהיר מדוע מבקש בורשטיין להתייחס אל התורה כאל עמדה אידיאלית, במובן שהיא מבקשת להוציא את האדם מן התחום הפוליטי והחברתי של פשרה ואינטרסים לתחום הפוליטי והחברתי של 'עשיית צדק', 'עשיית שלום' . בקריאה המוצעת על ידי בורשטיין, יש
|
|