|
|
עמוד:13
פתח דבר 13 לכפוף אותה לקיבעון של המושגים, והוא עושה זאת בסימונים של a A-ו — האות הקטנה והאות הראשית, המאפשרים לתאר את הדינמיות המורכבת של מושגי הסובייקט . השלב הבא שאותו יש לתאר הוא כמובן ההרכבה של שני הסדרים שתוארו במסגרת משותפת, וההבנה שכל אחת מן התנועות יכולה להתרחש ומתרחשת בסדר 'הממשי', 'הדמיוני' או 'הסמלי' . כיצד נוכל להבין את ההתרחשות כלפי האדם האחר ? וכיצד ניתן להבין את ההתרחשות ביחס לאלוהות ? לא פחות חשוב מכך, על יסוד מה יכולה להתקיים בכלל ההבנה של 'האחר הגדול' ? על יסוד מה יכולות להתרחש התודעה וההכרה באלוהות ? מובן שבדרך זו מפנה לאקאן את תשומת הלב של הסובייקט לא לרובד המוגבל של התודעה המפרשת, אלא לפתיחות של הסובייקט לאפשר ללא-מודע לפרש . הפירוש הרלוונטי הוא כפי הנראה רק זה הבא מפנימיותו של הסובייקט, או ממה שמעבר לו — מן היסודות של הלא-מודע שלו . האם ניתן ליישם פרשנות מעין זו בקריאה בכתבי הקודש ? האם ניתן ליישם פרשנות לאקאניאנית בקריאה בפרשות השבוע ? את התשובה לשאלה זו נתן כבר לאקאן עצמו בסדרת השיעורים המפתיעה על 'שמות האב', שבה נדרש לעניין השמות במקרא דרך מעשה העקדה, ההתגלות, ההיענות והסירוב, ודרך המפגש שבין האל ומשה שבו נידונה באופן ישיר שאלת שמות האל : 'וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹמָה אֹמַר אֲלֵהֶם' ( שמות ג : 13 ) . 'ובחרת בחיים' ספרו של בורשטיין נפתח בפרפראזה לקטע מתוך נאומו השני של משה בספר דברים : 'רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָהַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת- הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע . . . וּבָחַרְתָּבַּחַיִּים — לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ' ( ל : 15 , 19 ) . ובורשטיין מנסח זאת בשפה אחרת : 'אני סבור כי מטרת התורה הינה לעסוק ב'בחירה בחיים', במסגרת הציבורית של 'עם ישראל' . התורה עוסקת בשזירת הקיום הסובייקטיבי בחברה המציבה לה למטרה את הצדק ואת האחווה הסמלית ומאורגנת במסגרת ברית . השזירה מחייבת כל אדם להישמר באופן מתמיד מ'גילוי עריות' ( inceste ) ומ'סביבת טומאה' המכונה 'ערווה', כי 'גילוי עריות' באופניו השונים מבטל את הסובייקט' . בצורה כה בהירה מבקש בורשטיין להציג את העמדה העקרונית הבסיסית
|
|