|
|
עמוד:11
פתח דבר 11 ובאופן הפירוש הלאקאניאניים, המטפל נזהר ומתרחק מהטלת התיאוריה הפרשנית שלו על חוויותיו של הזולת ובכלל זה המטופל, אך מאפשר ללא-מודע שלו להציף את הפרשנות לתוך השיחה הטיפולית . הרגישות היתרה בהבניית פירוש שאינו פירוש, הסבר שאינו הסבר, אלא הרהור לא-מודע מול האדם האחר, ומול הטקסט בכלל זה, יוצרת סוגה חדשה ומרתקת של כתיבה פרשנית, שגם אם היא נדמית במבט ראשון כקשה או כבלתי ניתנת לפענוח, מתגלה במבט שני ושלישי כפורייה ביותר, מסקרנת ומעוררת מחשבות רבות ופרשנויות חדשות אצל הקורא עצמו . במובן זה, כוחו של הפירוש הלאקאניאני בתורה הוא כהזמנה מעמיקה ליצירת פרשנות מיסודות הקיום של האדם ושל הקוראים בה . שלושה משלבים או שלושה סדרים מהווים מושגי מפתח להבנת החשיבה הלאקאניאנית : הממשי, הדמיוני והסמלי . גם אם לאקאן מתאר אותם במונחים של התפתחות נפשית של האדם, הרי מוטב לראות אותם כשלושה סדרים של השפה המסייעים לאדם לארגן את תודעתו העצמית ואת תפיסת האני שלו . 'הממשי' הוא בבחינת מה שיש, אין בו ציפייה לדבר חדש, ואין בו גם תסכול בגלל דבר שחסר . 'הממשי' הוא חסר שפה, ועל כן בהיותו חסר ייצוג בדמות ובמילה הוא ניתן להפניות למשלבים האחרים . 'הדמיוני' — המשלב המדומה — הוא בבחינת האשליה הניתנת לאדם על ידי האחר ומבנה בקרבו את החסר אך גם את פתרונו . במונחים של התפתחות, ניתן לתאר את 'הדמיוני' כשלב שבו הנפרדות של היילוד מאמו מתרחשת על ידי ההנכחה של זהותו . יחסו של הסובייקט אל דמותו הוא בבחינת השתקפות והיקסמות נרקיסיסטית, כאדם העומד מול המראה . במשלב זה, האחר מאפשר תחושה מדומיינת של שלמות ילדותית — בבחינת ה'אני' או ה'עצמי' — המעומתת תדיר עם המציאות המפרקת . 'הסמלי' הוא בבחינת התודעה השפתית של האדם, אשר יוצרת יצירות לשוניות המבנות את סדרי התודעה שלו . אחת הנקודות המרכזיות בתיאוריה הלאקאניאנית היא קדימותה של השפה, המאפשרת לתינוק או לילד להיות חשוף לתקשורת ולהיות חלק ממערכת קיימת . במונחים של התפתחות, הרי לפנינו הילד המגלה לא רק את יכולתה של השפה להצביע על המציאות ועל אובייקטים שונים, אלא להפוך את כוח היצירה ליוצר שפה . באופן פרדוקסלי, גילוי כוחה הסימבולי של השפה מאפשר לתת משמעות למציאות, אך גם יוצר נתק בין השפה ובין המציאות .
|
|