|
|
עמוד:10
לֶךְ לְךָ 10 משמעה תמונת מציאות מטפיזית מדויקת כי אם חוויה של נוכחות אלוהים בחייו של האדם, בכל אורחותיו, במעשיו ובשיג ושיח שהוא מקיים עם זולתו . נוכחות אלוהים היא המשמעות העמוקה הטמונה בכל מעשה, במניע טהור ובכוונה נאצלת . האדם משתוקק למגע עם ממד העומק של קיומו, אך אין זה מובן מאליו שאכן יזכה לכך . קיומה של חוויית נוכחות אלוהים בחייו, היא גופא, מבחינת השל, המענה האלוהי החיוני כל כך, היא מחווה שאינה תלויה באדם עצמו והיא מעידה על מקורה הטמיר . ואולם עם זאת שהשל רואה בנוכחות אלוהים את ממד העומק והמשמעות של הקיום האנושי, הרי אחרי ככלות הכול האדם הוא שעומד במוקד עניינו . האדם בעיניו הוא גם מושא ההתייחסות של אלוהים עצמו : אלוהים מבקש את האדם . האדם אכן ניצב במרכז, אך לא מתוך גישה של אנוכיות . אלוהים מבקש את האדם כיוון שהוא רואה בו שותף לבריאה, שותף לעשיית הטוב, שותף לעילויה של המציאות אל ספֵרת הקדושה . עילוי זה משמעו חשיפת ממד עומק של המעשה המוסרי, כמעשה המחולל קדושה בחיים הממשיים . היהדות, בעיני השל, משמעה חיבור אל הקדושה באמצעות המעשה המוסרי . המציאות קוראת לאדם, אלוהים מבקש את האדם והיהדות היא תגובת עומק לקריאתה של המציאות, לבקשתו של אלוהים . כאן נכנס לתמונה העם היהודי . משמעות קיומו של עם ישראל אינו חוויה או עיקר אמונה, כי אם חיים בממד של קדושה, כלומר חיים של עשייה מתוך תודעת עומק המשמעות של המעשה . חייו של היחיד מישראל מקבלים את משמעותם בהיותו "פרק בסימפוניית הדורות", בהיותו עלה מלבלב היונק את חיותו מן הגזע . אך "עם ישראל אינו קיים כדי להתקיים, אלא כדי לטפח את 1 'חזון האלוהים'" . יתר על כן, עם ישראל אינו קיים לעצמו ועבור עצמו בלבד . השל קובע כי "משימתה של הפילוסופיה היהודית בימינו אינה לתאר את מהותה של היהדות כי אם לתאר את הרלוונטיות האוניברסלית שלה, את השלכות תביעותיה על 2 סיכוייו של האדם לשמור על צלם אנוש" . בספר המוגש בזה לפני הקורא אנו מבקשים לתרום את תרומתנו למשימתה של הפילוסופיה היהודית בימינו, כפי שמתארה אברהם יהושע השל . דמותו של השל מתייחדת כאחד ההוגים היהודיים הבולטים של המאה העשרים, אשר מעגלי ההשפעה שלו חורגים מגבולות העם היהודי . הרלוונטיות 1 אלוהים מבקש את האדם , עמ' 333 ( לרשימת הקיצורים לכתבי השל ראו בעמ' 485 ואילך ) . 2 שם, עמ' 331 .
|
|