|
|
עמוד:8
ה צעה לסדר 848 החוק אינו מתייחס במפורש לאפשרות של סגירת מועצה דתית והעברת אספקת שירותי הדת לרשות המקומית . ועם זאת, נראה שהפרשנות הסבירה לחוק היא שלשר לשירותי דת יש הסמכות להורות על סגירת מועצה דתית, כשם שיש לו הסמכות להורות על הקמת מועצה דתית . בשתי רשויות מקומיות חרדיות שיש בהן מועצה דתית, הרשות המקומית היא המספקת את שירותי הדת העיקריים . בעוד בתחום המקוואות אין מניעה חוקית להתנהלות זו, כדי לעשות זאת בתחום רישום הנישואין והכשרות נדרשים אישורים מיוחדים מהרבנות הראשית . בהיבט התקציבי מתברר כי המועצות הדתיות נהנות מתקציב בסיס המעוגן בחקיקה המחייבת את המשרד לשירותי דת ואת הרשות המקומית להעניק להן סכום המוגדר על פי נוסחה, ואולם אין חובה חוקית לתקצב את מחלקות הדת הפועלות בתוך הרשות המקומית . המשרד לשירותי דת מתקצב פעילות שוטפת של מחלקות הדת רק לצרכים ספציפיים — העסקת רבנים ובלניות . משום כך רשויות מקומיות שאין בהן מועצה דתית מופלות בבירור לרעה בתקצוב הממשלתי לשירותי דת . ולא זו בלבד אלא שהרשויות המקומיות שאין פועלת בהן מועצה דתית מתקצבות את שירותי הדת מתקציבן העצמי, נוסף על התקציב המועבר אליהן מהמשרד לשירותי דת, אף שאינן מחויבות בכך על פי חוק . למודל מחלקות הדת ברשויות המקומיות יש לדעתנו עדיפות על פני מודל המועצה הדתית מכמה סיבות : המועצות הדתיות נשלטות כמעט לחלוטין בידי השר לשירותי דת, ולכן הייצוגיות של הציבור המקומי במחלקת דת בתוך הרשות המקומית תהיה גבוהה יותר ; הרשויות המקומיות הן גופים מקצועיים יותר מהמועצות הדתיות ; רוב המועצות הדתיות הן גופים קטנים ויעילותן נפגעת בשל כך . מכאן שלרשות המקומית יש יתרון גודל ; ולבסוף, למועצות הדתיות אין כמעט מנגנוני בקרה פנימיים, בשעה שאלו כבר קיימים ברשות המקומית . הצעתנו העיקרית היא לבטל את מוסד המועצה הדתית ולהעביר בכל המדינה את אספקת שירותי הדת היהודיים לרשויות המקומיות . על פי ההצעה, התקציב המועבר כיום מהמשרד לשירותי דת למועצות הדתיות יועבר ישירות לידי הרשויות המקומיות והן ינהלו את שירותי הדת, כפי שקורה כבר היום במחלקות הדת . יתרה מזו, כחלק ממהלך זה אנו סבורים שיש לחדול מן האפליה הנוכחית
|
|