|
|
עמוד:8
8 ה צעה לסדר 49 בראשותה של ח"כ יפעת שאשא-ביטון . ועדה זו פעלה כחצי שנה, עד פיזור הכנסת ה- 23 ומאז לא הוקמה מחדש . הכנסת לא הקנתה לוועדת שלח סמכויות מיוחדות מעבר לאלה המוקנות לוועדות הכנסת הרגילות ( כגון זימון בעלי תפקידים כדי לתת עדות ולהציג מסמכים, זימון שרי הממשלה וכו' ) . כמו כן, הוועדה נדרשה לבחון את ההיבטים הקשורים להתפשטות נגיף קורונה בלבד, ולהימנע מלדון בעניינים שבסמכות ועדת הכספים או ועדת החוץ והביטחון, לרבות ועדות המשנה שלהן . גם לוועדת שאשא-ביטון הוקנו סמכויות פיקוח חלשות ( הפקת לקחים מגל הקורונה הראשון ומוכנות לגל הבא ) , ואולם כחודש לאחר התכנסותה, במסגרת "חוק הקורונה הקטן" ולאחר הסכמה פוליטית, ניתנה לה גם סמכות זמנית לאשר או לבטל בדיעבד תקנות של הממשלה . כעבור שבועיים הועברה הסמכות לאשר או לבטל תקנות לכמה ועדות קבועות ( במסגרת "חוק הקורונה הגדול" ) , ולוועדה נותרו סמכויות הפיקוח המקוריות שלה . מרגע זה ועד פיזור הכנסת ה- 23 התנהל הפיקוח הפרלמנטרי בישראל בנושא התמודדות הממשלה עם מגפת הקורונה על פי מודל היברידי : בוועדות הקבועות ובוועדה הזמנית במקביל . במחקר זה ביקשנו לבחון את דפוסי הפעילות של שתי הוועדות המיוחדות שהוקמו בעקבות משבר הקורונה, ומתוך כך ללמוד על הסוגיה הרחבה יותר של פיקוח פרלמנטרי בשעת חירום, ולהמליץ המלצות בנידון . ראוי להדגיש כבר כאן כי המחקר אינו עוסק בסוגיות עקרוניות הנוגעות להכרזה על מצב חירום, להתקנת תקנות לשעת חירום ולפיקוח עליהן, או למנגנוני הפיקוח בוועדות הקבועות ובמליאה בעת חירום . מהמחקר שערכנו עלה כי עבודת הפיקוח של הוועדות הזמניות שנבחנו הייתה סבירה בהתחשב ביעדים המצומצמים שהוגדרו להן ובכלים שעמדו לרשותן . מעצם היותן שקופות לציבור הן הפכו למוקד לקבלת מידע על ההתמודדות עם נגיף הקורונה, ולכן גם זכו לסיקור תקשורתי רב . הן התכנסו תדיר, יצאו לכמה סיורים, ובשתי התקופות הירבו יושבי הראש שלהן ( האחד מהאופוזיציה והשנייה מהקואליציה ) וכמה מחבריהן לבקר את הממשלה ואת החלטותיה . זאת ועוד, התקשורת בין הוועדות לבין ממלאי התפקידים ברשות המבצעת הייתה שוטפת, וכמעט בכל דיוניהן השתתפו בכירי המשרדים הרלוונטיים, וכן גורמים
|
|