|
|
עמוד:14
גרמניה ויהודיה — היסטוריה אחרת 14 למשל, בז ליהודי זמנו, למאפייניהם הקבוצתיים ולסגנון חייהם הקהילתי . יוהן דויד מיכאֵליס, אוריינטליסט ידוע שֵם מאוניברסיטת גטינגן, ביסס את משנתו על חקר העבר הזה וטען בתוקף שהמאפיינים היהודיים, אשר לדבריו התעצבו תחת השמש היוקדת של מדבריות המזרח התיכון, לעולם לא יוכלו להשתנות ולא ניתן להתאים אותם לחיים באירופה הנאורה או לתרבות הלאומית המתגבשת בגרמניה . אלא שלצד המגמה האנטישמית שבאה לידי ביטוי בכתבי מיכאליס, הייתה גם מגמה אחרת, שהפגינה דווקא כבוד כלפי העברים הקדמונים, ולעיתים אף ראתה בהם אב-טיפוס נוסף בתהליך התהוותה של הלאומיות הגרמנית שעוד הייתה אז בחיתוליה . אומנם אלה היו היוונים ששימשו דגם המופת העיקרי לגרמניה, אך הם לא היו הדגם היחיד . היהודים מילאו תמיד תפקיד בסיפור הגאולה הנוצרית, ועתה היו נוכחים גם בנרטיב של הנאורות על אודות ה״פוׂלק״ העצמאי 3 והיצירתי, הזרע שממנו צומחת האומה החדשה . למרבה העניין, גם מרבית היהודים סברו שהם בעלי מאפיינים ייחודיים, מחוץ לדתם ולעיתים בלי כל קשר אליה . ככלות הכול הם חלקו הייררכייה הלכתית משותפת, חוקים נוקשים של נישואין בתוך הקבוצה ומערכת ענפה של סולידריות חברתית . היות שהיוו מאז ומתמיד גלות רחבת תפוצה, הם ראו את עצמם בבירור — וכך גם ראו אותם האחרים — כיותר מדת, אם גם כפחות מלאום . בתחילת המאה התשע-עשרה אנו מוצאים יהודים גרמנים העסוקים בכתיבת ההיסטוריה שלהם ומנסים להשלים עם זהותם המורכבת כ"יהודים גרמנים" וכן עם הדימויים השונים שלהם, כולל אותן דעות קדומות הנפוצות בקרב שכניהם . בתקופה שנכנה בהמשך תקופת האמנציפציה, עם החילון הזוחל והטלטלות שהביאו עימם המהפכות והתיעוש, גם היהודים חיפשו אחר מקורות זהות חדשים והגדרה עצמית חדשה — כקבוצה וכיחידים . כמו הלא-יהודים שבקרבם חיו, הם נזקקו למבט חדש על עברם, מבט שיוכל לסייע להם לחתור להווה ועתיד טובים יותר . אלה ואלה חיפשו אחר היסטוריה ייחודית להם, ובתוך כך
|
|