|
|
עמוד:14
41׀ ב שיירה וב צ י דה הנחת היסוד השנייה היא ההבחנה החוזרת ונשנית בכל דיון בשירת גורי בדבר הקשר בין האישי ללאומי ביצירתו . גם בעניין זה ממשיך גורי את נוסח ביאליק בשירה העברית ואת מסורת 'הצופה לבית ישראל', ששירת היחיד שלו משקפת את החוויה הקולקטיבית . העובדה שהביוגרפיה הממשית של גורי מכילה במובהק את מאפייני ה'צבר המיתולוגי', עושה את הזיהוי שבין האישי ללאומי לבלתי נמנע . בשירת ביאליק קיים קונפליקט טרגי בין האישי ללאומי, הדובר נגרר על כורחו עם השיירה בעוד שליבו יוצא אל הפלאי שמעבר לאיבי הנחל . לעומת זאת, הדובר השירי של גורי מדבר מתוך השיירה, תחושת השייכות לחבורה היא חלק מעולמו הפנימי . בה בעת, ברגישותו המשוררית הוא גם נבדל מן החבורה . בילקוט הכזבים ( 1956 ) , למשל, הוא מתואר כ'גדי בין אריות', ובמקומות אחרים הוא מדבר על הרצון 'להיות אחד' ( 'אותו ערב במאביון', שושנת רוחות, 1960 ) ולברוח מן המשא החברתי והלאומי . בזיקה של האישי ללאומי גורי הוא בן דורו, דור ילידי הארץ, בנים להורים מן העליות השנייה והשלישית, שעליהם הוטלה משימת מימוש החזון הציוני . יותר מדורות ספרותיים אחרים עמד דור זה בסימן המחויבות למפעל הלאומי ושילם את מחירו . המתיחות בין המחויבות האידאולוגית והמעשית למפעל הציוני לבין הצורך של היוצר הבודד לבצר לעצמו מרחב אישי וקול פרטי הייתה חוויה משותפת של היוצרים בני הדור ( הולצמן, ,2006 עמ' 334 ) . בשיריו ובמסותיו מתאר גורי את עצמו כמי 'שכלל בתוכו את כל הניגודים' ונמצא בעת ובעונה אחת 'בשיירה ובצידה' . 4 התקופה שבין פרחי אש לשושנת רוחות הייתה תקופת המעבר מיישוב למדינה, שבה השתנו פניה של החברה הישראלית, שינוי 4 את הביטוי 'בשיירה ובצידה', המופיע גם בשם המחקר, טבע המבקר דוד כנעני בעת דיון בדיוקנו של הגיבור 'יפה הנפש' ביצירת ס' יזהר בספרו בינם לבין זמנם ( 1955 ) .
|
|