|
|
עמוד:12
21׀ ב שיירה וב צ י דה מרכיבים סטטיים, שהם מבני העומק או 'מראות השתייה' הבונים את עולמו הייחודי מצד אחד, ולעקוב אחר הדינמיקה של השתנותם מצד שני . המחקר עוסק ביצירתו השירית של גורי, שהיא לב יצירתו הספרותית . יצירות הפרוזה יידונו בו רק במידה שהן רלוונטיות לדיון בשירים . ארבע הנחות יסוד מונחות בתשתית המחקר . הנחת היסוד הראשונה רואה בדובר השירי ביצירת גורי דובר שירי רומנטי, ממשיך המודל הביוגרפי-חווייתי בשירה העברית של ביאליק ובני דורו . על אופיו הביוגרפי-חווייתי של הדובר השירי בפרחי אש הצביע כבר דן מירון במאמרו 'הזמן הצועד והמוות המבוטל', הדן בהבדל העקרוני שבין הדובר השירי המשורר-ההלך בשירת אלתרמן לבין הדובר הנודד שבשירת גורי ( מירון, ,1992 עמ' 197 - 234 ) . ההלך האלתרמני הוא דמות בדויה וסמלית, שעלילת חייה מתרחשת בעולם תיאטרלי-סימבולי, ואילו הדובר השירי ביצירת גורי הוא דובר פרסונלי, ששירתו נובעת מחוויותיו האישיות, והיא נטועה בהקשרי מקום וזמן ממשיים . פרחי אש, ספרו הראשון של גורי, היה לאורך השנים נקודת פתיחה מקובלת לדיון ביצירתו, והוא שקבע את תדמיתו בתרבות הישראלית . הספר ראה אור בשלהי מלחמת השחרור ( 1949 ) , זכה להתקבלות נלהבת והיה לספר המייצג של ספרות מלחמת העצמאות . הדובר השירי בו נחשב לדובר הייצוגי של דורו, בן הארץ שצמח בנופיה והשתתף במלחמה עליה . מבחינה פואטית הוכר גורי בפרחי אש כתלמידם של שלונסקי ואלתרמן, ממשיך הנוסח המודרניסטי של שנות השלושים והארבעים . שיריו נכתבו בריתמוס סדיר, חריזה עשירה, לשון פיגורטיבית מפתיעה, שילוב של מציאות התייחסותי ל'יסוד הסטטי' ביצירת גורי מכוונת להישנותם של אירועים, מקומות, שמות וחוויות שמקורם במציאות חייו של המשורר ( כגון תיאור נשנה של ערב מול הים, הליכה בגשם והאזנה לילדה המנגנת ) , אשר עצם חזרתם המתמדת בשיריו מקנה להם ממד סמלי קרוב ל'מראות השתייה' בשירת ביאליק .
|
|