|
|
עמוד:14
המשפט העליון נתפש בציבוריות הישראלית כגוף פוליטי במהותו , השואף להשליט את ערכיו של המיעוט על הרוב הדומם וחסר האונים . ••• כאמור , רכיב מרכזי בשימור מצודת המשפט שבנה ברק היה ונשאר השליטה המתמשכת בעיצוב השפה , השיח וגבולות הביקורת . על מנת לשמר ולטפח את הביצורים המשפטיים , חלק ניכר ממאמציו של המחנה הנאור מתמקד בטשטוש הוויכוח אודות בית המשפט העליון . ' נוהל דנציגר ' הוא נוהל ותיק ואפקטיבי . בכל מה שנוגע לבית המשפט , מטרת הדיון היא השתקתו — המתנגדים הם שרלטנים , ביקורת היא מתקפה , הצעות לתיקון מזכירות תהליכים , ויוזמות המבקשות לשחזר עקרונות מימיהם המפוארים של זוסמן , אגרנט ולנדוי מוכרזות כנסיון מסוכן להשחית את דמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל . בין הציבור למציאות המשפטית מפרידה לא פעם חומה מושגית שנבנתה בעמל ויזע על ידי התקשורת , האקדמיה המשפטית , מעצבי דעת קהל וכמובן — בידי בית המשפט עצמו . ובתוך כך , למרות הכל , נדמה שאנו על סיפו של שינוי . בשנים האחרונות , לא מעט הודות לעלייתן של הרשתות החברתיות , נחשף הציבור ליותר ויותר ביקורת מנומקת , רהוטה וידענית שקוראת לתיקון מערכת המשפט . אין זו מלאכה פשוטה — קודם אנו מכנים דברים בשמות ורק אז אנו יכולים לדבר עליהם . גבולות השפה , הפער המושגי וכללי המשחק המובנים שיצקו ברק וממשיכיו לתוך המערכת המשפטית מצריכים את מבקריה ליצור עולם שלם ומתחרה עם שפה , קודים פנימיים והגיון עקבי משל עצמו . שפה זו מטמיעה בתוכה גם קולות אחרים שלא הושמעו עד היום ) לפחות לא ברצינות ראויה ( בדיון המשפטי , קולות יפים ושונים מאלו שהורגלנו לשמוע : קול המדבר בעד זכויות לאומיות , קול המייצג את עמדתו של הציבור הדומם , קולו המהדהד של העם היהודי , קולה המשכנע של הכלכלה החופשית , קול | מפלגת בג " ץ 14
|
|