מבוא

עמוד:13

מבוא ו נמרוד טל, אייל נווה וצפריר גולדברג | 13 על רקע הבנת הדינמיות, המשמעות המתרחבת וגיוונו ההולך וגדל של החינוך ההיסטורי, תחושת המשבר שהוזכרה מאתגרת את כותבי המאמרים באסופה זו, אך אינה מרַפה את ידם . להפך, היא מתורגמת ברוב המאמרים לבחינת דרכים יצירתיות לחינוך היסטורי ראוי במאה ה - 21 במדינת ישראל, שמעצם מהותה הגדירה עצמה במונחים היסטוריים . לרשות קוראי העברית עומדת ספרות מעטה השמה לה למטרה להבין את החינוך ההיסטורי בישראל באופן שבו מבקשת לעשות זאת האסופה שלפנינו . תרומתה המרכזית של אסופה זו לספרות הקיימת בנושא חינוך היסטורי מצוינת בכותרתה . בעוד שהמחקר הקיים נוטה להתמקד בזירה אחת שבה מתקיים חינוך היסטורי - החל במדיניות משרד החינוך ( נווה ואח', 2002 ) , עבור לתוכניות הלימודים ( הופמן, 2002 ; קיזל, 2008 ) וכלה בחינוך ההיסטורי של מורים ותלמידים בכיתות הלימוד עצמן ( גולדברג ואח', 2007 ; ראונר, 2018 ) - אסופה זו מבקשת לבחון זירות אלו ורבות אחרות יחדיו . הקובץ שערך אבנר בן - עמוס ( 2002 ) דומה בגישתו הפוליפונית לזו המוצגת כאן, אלא שהוא מתמקד בזיכרון והוא כבר בן שני עשורים בקירוב ; ואומנם דווקא בעידן הנוכחי, ובמיוחד בעולם פוסט - מודרני ועל רקע התהליכים שתוארו לעיל, חינוך היסטורי מתקיים לא רק בכיתת הלימוד ואף לא בזירה אחת מבודדת ונפרדת בכל פעם . לשם המחשה, התלמידה היושבת כעת בשיעור היסטוריה, נכנסה לכיתתה עם דימויי העבר אליהם נחשפה בתנועת הנוער בשבוע שעבר, בשולחן ארוחת הערב לפני יומיים ובפיד של הפייסבוק שלה הבוקר . בזמן השיעור ייפגשו כל אלו עם דימויי העבר שיוצגו בכיתת ההיסטוריה . בייצוג העבר משתתפים סוכנים מגוונים הפועלים בזירות שונות ובמקביל . בהתאם, האסופה שלהלן מבקשת לבחון בעת ובעונה אחת מספר זירות מרכזיות של חינוך היסטורי, לעמוד על ייחודן ולשאול למשמעותו של החינוך ההיסטורי המתקיים בהן ביחס לזירות אחרות . האסופה מבקשת לסלול דרך חדשה בחשיפתן ובאפיונן של הזיקות שבין הזירות השונות המקיימות יחסי גומלין ביניהן . זיקות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא