|
|
עמוד:7
גיליון ,95 סיון תשפ"ג, יוני 2023 7 העיניים של החרמונית ראשון ושני ( שבעה - שמונה באוקטובר ) היו ימים של תסכול מטורף . ראיתי הכול, אך לא היה למי לדווח . ביום שני אחר הצוהריים זיהיתי גדוד חיל רגלים סורי חוצה בטור את תעלת הנ"ט עם נשק קל ומטולי נ"ט RPG . חייליו התפרסו והחלו להתקדם לכיוון שלנו . לנו לא היה הרבה מה לעשות : הוצאנו החוצה מקלע 3 . 0 עם סרט והתחלנו לירות בהם . למזלנו, הם לא הצליחו לטפס, כי מדרון התל היה פריך . הם נסוגו, נעו צפונה ונתקלו בלוחמים של "גולני" באזור בוקעאתא . ביום שלישי, תשעה באוקטובר, באור ראשון, ממש לפני שהשמש זרחה, ראיתי ענני אבק בטווחים של מעל עשרה קילומטרים . זיהיתי שמדובר בטנקים והבנתי שעומדת להתרחש מתקפה גדולה . דיווחתי למִפקדת החטיבה והרחבתי במתן מידע, ככל שאלה התקרבו . תחילה זיהיתי טנקי 55 - T , ואחר כך הבנתי שזו דיוויזיה משוריינת 3 . ההתקפה לוותה בירי אדיר עלינו, עשרת מונים ממה שספגנו עד אז . זיהיתי מתקפה סורית חטיבתית "קלסית", עם מיטב אמצעי הלחימה שלהם – טנקי 62 - T והנגמ"שים החדשים – 1 - BMP . כמו ב"ספר", אפשר היה לראות תמונה של חטיבה מוגדלת בתנועה בהתקפה, כולל היכן נמצא מפקד החטיבה ו אמצעי הקש ר שלו . הכרתי את הסימנים הטקטיים שלהם, ואפילו זיהיתי את "כוח רפעת אסד" . הסורים הציבו שניים - שלושה טנקים, שהחלו לירות בכינון ישיר אל המוצב שלנו . ספגנו פגיעה ישירה . עפתי, המשקפת נפלה והבנתי שאם נישאר באותו מקום – לא נשרוד . הבונקר לא יכול היה להכיל אותנו : היינו עשרה חבר'ה עם נ"נ ( נושא נשק ) מפונצ'ר, בלי מים ברדיאטור . ירדנו מהחרמונית ביום שלישי לפני הצוהריים וחזרתי לנפח למוחרת, בעשרה באוקטובר בצוהריים . תודרכתי על ידי הקמ"ן טמלר לחזור ולעלות לחרמונית . הוא עדכן אותי שהעביר את שמי למפקדי הכוחות, אמר לי שהם יתקשרו ידענו שהסורים מעבים את הקו במהלך כל ספטמבר ,1973 אך אף אחד לא דיבר על מלחמה . דיין הצביע על המפה ודיבר על התנועה בצירים שמובילים לכווית ולעיראק, במטרה להביא משם נפט . . . דקות לפני שהחלה האש בשעה 50 : ,13 ראיתי ארבעה מטוסים סוריים שחלפו בגובה נמוך, ממש ליחכו את הקרקע איתי ואני אספק להם מודיעין . ב - 11 באוקטובר, בסביבות שמונה בבוקר, עליתי שוב לחרמונית . ראיתי את תחילת מתקפת הנגד של כוחותינו – אוגדה ,36 על חטיבותיה, 7 ו - ,188 מצפון לתל דהור ; ואוגדה 210 בחאן ארנבה, בציר קוניטרה - דמשק . ראיתי את כוחות אוגדה 210 "דופקים את הראש ב ק יר" . עם כני סתם לחאן ארנבה, הסורים חיכו להם עם אש נ"ט יעילה . ממרחק של שלושה קילומטרים עם משקפת 120 x ,20 ניתן לראות את נצנוץ ה"סאגרים" שהסורים שיגרו לעבר כוחותינו . דיווחתי, אך לא הקשיבו לי והמשיכו בריצתם קדימה . נראה לי שלא הייתה שום תרבות של העברת מידע מודיעיני לכוחות הלוחמים . ו"אנקדוטה" לסיום : במהלך מתקפת הנגד, תוך כדי הדיווח מהבונקר בחרמונית, מישהו שם לי יד על הכתף, ללא אומר . הסתובבתי וראיתי את משה דיין , שמבחינתי היה "חצי אל" . הוא שאל לשמי, התיישב לידי והתחיל לשאול שאלות על הגזרה . תוך כדי השיחה, הבחנתי בבריחה של חיילים סוריים . העברתי אליו את המשקפת כדי שיראה את הפעם הראשונה שאנחנו מכים בהם . הוא שאל אותי, "אם הם חיילים, למה הם בלי נשק ? " . זו הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה שהרגשנו התרוממות רוח . ואז, לפתע הגיח מחזית הבונקר מוטי קירשנבאום הידוע, דחף לדיין מיקרופון ושאל, "שלום שר הביטחון, מה יש לך לומר לעם ישראל ? " . דיין השיב לו, "היום הסורים יבינו שהמרחק בין דמשק לארץ ישראל הוא אותו מרחק בין ארץ ישראל לדמשק . . . " . אחרי המלחמה ראיתי לעצמי חובה להישאר בצבא קבע ולהילחם על שינוי המודיעין הקרבי לכלי משמעותי הרלוונטי מאוד לכוחות בלחימה . הייתי חלק מהצוות שהפך יחידות מודיעין, הן בחטיבה והן באוגדה, לבעלות יכולות של איסוף קרבי המועבר לכוחות הלוחמים . בכל תפקידיי – כקמ"ן חטיבה, קמ"ן אוגדה, קמ"ן גיס וקמ"ן פיקוד, כמו גם בהיותי כן מפקד מו"ס ( מרכז מודיעין וסיור בבסיס האימון ליחידות השדה ) – הדגשתי מאוד את איסוף המודיעין הקרבי והעברת תוצריו לכוחות הלוחמים . * מאמר זה מבוסס על ריאיון שערך שלמה מן עם אשר סדן, שפורסם באתר "נעמוש", ב - 18 בינואר 2023 . והמתקפה המיוחלת החלה . . . אשר סדן וזוגתו . מאז שלושה פסי סמל עם שני פסי סגן, חמישה פסים של אושר עד היום ( ארכיון המל"ם )
|
|