העיניים של החרמונית

עמוד:6

גיליון ,95 סיון תשפ"ג, יוני 2023 6 ההחלטה לשלוח את חטיבה 7 לצפון רמת הגולן – חרצה את גורלה של חטיבה ,188 שבלמה את הסורים בדרום רמת הגולן, עם שליש מהטנקים שהגנו על צפון הרמה . . . ב ל יל שי שה - שב עה ב או קטו ב ר נ משכה ההתקפה הסורית . למרות שלא היה ברשותי אמצעי לראיית לילה, דיווחתי על כך לחטמ"ר בפירוט, כולל על טרקטורים שפילסו את הכניסות לתוך שטחנו . הארטילריה הסורית "שטפה" אותנו . בשעת לילה מאוחרת צלצל הטלפון מנפח . הדובר על הקו הזדהה, "אני רפול, מפקד האוגדה" . ואמר, "מצב כוחותינו קשה מאוד", ושאל, "מה אתה רואה ? " . הסתכלתי במשקפת וראיתי מספר משאיות תחמושת סוריות שנכנסו בלילה ונעו מאחורי הטנקים התוקפים . המשאיות הסתובבו ונסוגו מהשטח בפראות . אמרתי לרפול שהסורים נסוגים טקטית והסברתי לו למה . ברור שהייתה זו רק נסיגה מקומית, כשלמוחרת התחדשה המתקפה . לימים, לאחר עשר שנים, קיבלתי מרפול, בהיותו כבר הרמטכ"ל, קרדיט על האירוע . . . למוחרת בבוקר כבר לא היה לי קשר עם נפח . אחת השאלות הקשות שהתעוררו לאחר המלחמה הייתה : מדוע הדיווחים המפורטים שהגיעו מהתצפית שלי בחרמונית, שלאורך שלושת ימי הלחימה הראשונים סיפקו תמונת מודיעין מקיפה ומדויקת, לא הועברו ממִפקדת חטיבה 820 לכוחות חטיבה 7 שלחמו בגזרה ? אין לי אלא להיתלות בתת - אלוף ד"ר דני אשר , מחבר הספר "הסורים על הגדרות", הטוען שמדובר בכשל של חטיבה 7 . לדבריו, "על קמ"ן החטיבה היה לבדוק איזה תצפיות יש במרחב שלו . בדיקה עם האוגדה ומול החמ"ל בנפח הייתה מגלה שיש קמ"ן שיושב בחרמונית, רואה הכול ומדווח מידע מדויק ואיכותי, אבל זה לא קרה" . אוכל רק להוסיף, שלהתרשמותי, מאחר שיאנוש והחפ"ק ( חבורת פיקוד קדמית ) שלו התמקמו בעורף הר בר - און – הם לא ראו את שדה המערכה ולא השפיעו במאום על קרב ה בלימה ההרואי ש נ יה לו מ פק די הגדודים אביגדור קהלני ו משולם רטס ז"ל, בעמק הבכא . אחרי המלחמה, בשנת ,1976 התמניתי לקמ"ן חטיבה ,7 שהייתה אז בפיקודו של קהלני . במהלך הריאיון לקראת כניסתי לתפקיד – סיפרתי לו שבמלחמה הייתי על החרמונית ודיווחתי מהתצפית על קרב הבלימה שלו . הוא חשב שאני מתבדח, הסתכל עליי, תפס את הראש ושאל : "אז למה לא דיווחת לי ? " . ובחזרה לקרב : ככל שהתקדם הזמן – התסכול שלי גבר . עברתי בין רשתות הקשר ושמעתי דיווחים על המלחמה, אך אלה לא רלוונטיים למה שאני צופה בו . למשל, ראיתי חוליית ציידי טנקים סורית – עושה איגוף לעבר טנק שהיה מתחתינו . רציתי להזהיר את הצוות, צעקתי וזעקתי, ופתאום ראיתי שהם הפנו קנה וירו בהם . ייתכן שזה היה בעקבות הדיווח שלי, אך יכול להיות שהם ראו זאת בעצמם . ביום ראשון בבוקר, שבעה באוקטובר, אחרי לילה מסויט, לא היה לי מושג מה קורה ברמת הגולן כולה . ראיתי רק מה שקורה בגזרתי : חטיבת טנקים סורית תוקפת וטייסים שלנו נופלים – מיתוס שנשבר והביא לטראומה אישית קשה . זיהיתי בשטח היערכויות של סוללות טילי קרקע - אוויר חדשים, מדגם סאם - ,6 שליוו את כוחות השריון הסוריים המתקדמים לתוך הרמה . דיווחתי עליהם כדי שיטווחו בארטילריה שלנו, אך זה לא היה אפשרי – בוקה ומבולקה שררה בכול . . . כשהטנקים שלנו הגיעו לחרמונית – הם ירו על הטנקים הסוריים מתחת, אבל כדי לפגוע הם היו צריכים להתקדם לקצה הרכס . אז, התחלנו "לחטוף" אש ארטילרית מדויקת, בכמויות אדירות, יום ולילה . אם החטיבה לא הייתה מגיעה לאזור החרמונית בזמן – הטנקים הסוריים היו מגיעים בוודאות לעמק החולה הכול התרחש מול עיניי : ארבע פלוגות טנקים סוריות שכל אחת מהן הפעילה כוח פורץ מכשול וניסתה להבקיע בוקה ומבולקה בכול . . . עם שר הביטחון משה דיין בתוך החרמונית – צופים אולי לעמק הבכא . העיניים של החרמונית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא