|
|
עמוד:10
גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 10 עבודה, והכנות שנמשכו שנים רבות . ההכנות נשאו אמנם פרי, אך הפרי שהבשיל - לא נקטף . מפגש נוסף היה לי עם יואל בסוף שנות השבעים . הוא שירת אז כסגן הנספח הצבאי בוושינגטון, ובמהלך ביקור בארץ הוא בא לבקרני במחלקת איסוף בה שירתתי אותה תקופה כעוזר רמ"ח . התקופה הקשה של יואל כבר הייתה בעיצומה . אנשים התרחקו ממנו כי לא יכלו לשאת את הצורה האובססיבית שבה חזר על טיעוניו בעניין מלחמת יום הכפורים . אך נדמה לי שבעיקר התקשו לעמוד בפני מה שנראה כלקיחת אחריות טוטאלית על שלא עשה די להתריע, וכהלקאה עצמית שלו על כך . לקיחת אחריות לא הייתה גם אז באופנה . . . ארבע שעות ישבתי איתו והאזנתי לו אז . ארבע שעות לא קלות, אך גם מרתקות לנוכח חוכמתו ואנושיותו של האיש . יואל לא הרפה והתיישב לכתוב את ספרו "נעילה", לספר את סיפורו . רק חמש שנים לאחר שסיים לכתוב, אישרו לו לפרסמו . באחד באוקטובר ,1991 בדיוק 18 שנים לאחר אותו תאריך מכונן באוקטובר ,73 הוא העניק לי את הספר ובו הקדשה חמה במיוחד, המכירה לי תודה על הפקודה שהוצאתי לבסיסי היחידה באחד באוקטובר 1973 . מצבו הנפשי והבריאותי של יואל הדרדר, הוא היה צמוד לכיסא גלגלים ומרותק לביתו . פגישתי האחרונה עמו הייתה באוקטובר 2006 . אי שם בסוף הקיץ של אותה שנה צלצל אלי ה"למד - ווניק" יוסי לנגוצקי ונזף בי : "איפה אתם, כל חבריו וחניכיו של יואל ? מה, שכחתם אותו ? לך לבקר אותו . זה יעשה לו טוב . . . " קשה היה לסרב לפניה שכזו ובכל זאת, הצלחתי ל"מזמז" את הפגישה עוד זמן מה עד שהגיע אוקטובר, החודש שבו מזכירים בכל פעם מחדש את המלחמה ההיא . והפעם באה התזכורת בדמות מאמרו של יוסי לנגוצקי על הפעלת המקורות המיוחדים ערב המלחמה . עכשיו לא דחיתיה עוד וקבעתי פגישה עם יואל בביתו . ידעתי כבר שמצב בריאותו לא טוב וצמצמתי את ציפיותי מהמפגש בהתאם . צביה אשתו, הגישה כיבוד והשאירה אותנו לבד . המפגש היה קצר יחסית אך מפתיע . על אף מחלתו הפיזית היה יואל במיטבו מבחינה אינטלקטואלית . הוא היה חד ובהיר מתמיד, ומסתבר שגם הפך מפויס יותר . שוחחנו כמובן על מאמרו הטרי של יוסי ויואל הפטיר "די, מספיק כבר להתעסק עם הדברים הללו . . . " . מאדם שלמעלה מ - 30 שנה חי וסבל תחת צילה של הטראומה ההיא, היה זה מפתיע לשמוע . . . בעצם, אפילו די משמח ומרגיע . יואל הלך לעולמו ב - 28 במרץ 2007 ומאז אנחנו מציינים מידי שנה את פועלו . יהי זכרו של יואל ברוך . אדם שהגדיר עצמו כ"בוגר השואה" והיה ממייסדיו ובוניו של הארגון, "מותג" שנקרא היום "יחידה 0028" . ללא ספק - מאושיות הבטחון הלאומי של ישראל . מטרתה הייתה להכניס את 848 קורבן נוסף של המלחמה . . . להיערכות ולכוננות מוגברת למלחמה . זאת, כאשר מיטב המעריכים במחקר דיברו עדיין על תרגיל ; ו"סוכן הצמרת" טרם "הקפיץ" את ראש המוסד ללונדון . בתשעה באוקטובר, הרמטכ"ל דוד אלעזר, סא"ל אבנר שלו ויצחק רבין, מגיעים להר כנען . ( באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון . צילום : דובר צה"ל ) יואל בן - פורת – ייסר עצמו עד כלות . . . ( ארכיון המל"ם ) לצידו של מפקד 848
|
|