|
|
עמוד:328
שכח מדע תורתך — שבת מיותרת, כלשון הרמב"ם בפירוש המשנה : "שאין מה לשאול בזה מפני שהוא ברור שהוא חייב שלש חטאות" . על כרחך יש לומר שמדובר, כמו במשניות הקודמות, בבעילה אחת של אישה שהיא גם אחותו, גם אחות אביו וגם אחות אמו . כלומר שהתרחשו במשפחה זו איסורי עריות קודמים שמהם נולדה הבת הזאת . כלשון רב אדא בר אהבה בגמרא : "משכחת לה ברשיעא בת 19 אמנם לפי הפירוש הזה לא מובן איך פשטו רשיעא" . לו את שאלתו מהבא על חמש נשיו נדות, שהרי חמש נשים שונות הם "גופים מחולקים", וגם ממילא, בחמישה מעשים שונים, ואילו כאן מדובר במעשה אחד באישה אחת . והאי קל וחומר פריכא הוא, דמה לחמש נשים נדות שהן גופים מוחלקים . על כרחנו יש להסביר שבעיני רבן גמליאל ורבי יהושע, הגורם הקובע לחיוב חטאת הוא אופי העבירה, ולא המעשה . ריבוי כמותי של מעשים אינו משמעותי, וכשם שאכילת הרבה שיעורי כזית של נבלה אינה מרבה בחטאות, כך ביאה על הרבה נידות לא הייתה אמורה להוסיף בחטאות . לעומת זאת, אכילת כמה מיני איסור : נבלה, פיגול וחלב, מחייבת על כל אחד ואחד, לפיכך החידוש שבכל זאת "גופים מוחלקים" של נשים שונות יוצרים חיוב בחטאת נפרדת על כל ביאה, מחייבת להסיק בקל וחומר שריבוי עבירות, גם אם מכונסות בגוף אחד, מחייב ריבוי חטאות בהתאמה . אם במעשה אחד נעברו שלוש עבירות, אין הוא שונה ממקרה שבו הן נעברו בשלושה מעשים שונים, ויתר על כן : אם נעשה מעשה אחד שיש בו שלוש עבירות שונות, הוא חמור משלושה מעשים שונים שהם מאותו סוג עבירה : שלוש בעילות נידה . מכאן היה אפשר להסיק ששגגת העבירה משמעותית יותר משגגת המעשה . אמנם הגמרא לא פירשה כך . היא קבעה שאי אפשר ללמוד מן הקל וחומר הפריך, והציעה מקור בדרשת הכתוב לחיוב זה : אלא טעמא, משום דאמר קרא : "ערות אחותו גלה" 20 וקרא יתירא הוא, דברישיה דקרא כתיב "ואיש וגו', 21 למה לי אשר יקח את אחותו וראה את ערותה" וגו', למהדר תו "ערות אחותו גלה" ? אלא ללמד על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו שחייב על כל אחת 22 ואחת . גם אם הדבר לא נלמד מקל וחומר אלא מדרשת הכתוב, המסקנה במקומה עומדת : עבירות רבות גם אם הן נעברות במעשה אחד, מחייבות חטאות רבות . דהיינו, הגורם המשמעותי הקובע את החיוב בחטאת הוא השגגה במחשבה ולא המעשה האסור . עדיין יש לדון בשאלה מדוע מי שיבוא על נידה אחת מספר ביאות בהעלם אחד יחויב רק בחטאת אחת, ואילו מי שיבוא על מספר נידות בהעלם אחד יחויב בחטאות כמספר הנשים, בעוד שמי שיאכל חמישה 23 מסתבר, ש"גופיםזיתי חלב יחויב רק חטאת אחת . מוחלקים" מחייבים ריבוי חטאות לא מפני שיש הבדלה בין מעשים שונים, אלא שיש לראות בריבוי ה"גופים" ריבוי של שגגות מחשבה . כל אישה נידה נחשבת לשגגה בפני עצמה ואין רואים את כולן כחטיבה אחת של 24 איסור נידה . נשאלת השאלה, מה הוסיפה משנת רבי עקיבא על המשניות הקודמות, אם, כפירוש הגמרא, היא עוסקת במקרה דומה . מסתבר שמשנת רבי עקיבא היא המשנה המכוננת של הפרק כולו . השאלה שהניח רבי עקיבא לפני רבותיו התנאים באטליז של אמאוס, קודמת בזמן לכל משניות הפרק שקדמו לה בסידור המשנה . לפי זה, משניות ד - ו הן פיתוח והרחבה של התשובה העקרונית שקיבל רבי 25 עקיבא מרבותיו . ר' עובדיה מברטנורא כריתות פרק ג משנה ז חטיבת השאלות של רבי עקיבא עי' כהנא, המחלוקת במשנה, עמ' 71 - 80 . 19 כריתות טו ע"א . 20 ויקרא כ', יז . 21 שם . 22 לשון הר"ע מברטנורא על פי הגמרא בכריתות טו ע"א . 23 גם למאן דאמר שעל אכילת חלב של שור, כשב ועז, לוקין שלוש, מחויב רק בחטאת אחת ( כריתות ד ע"ב ) . לדעת ר' יהושע תמחויין מחלקין, כלומר שאם אכל חלב בשלושה תבשילים שונים, חייב חטאת על כל אחד ואחד ( שבת עא ע"א, כריתות טו ע"ב ) ואין הלכה כמותו ( עי' רמב"ם פירוש המשנה לכריתות פ"ג מ"ט . ותוס' יום טוב שם ) . ועי' בשעורי ר' דוד ( פוברסקי, ראש ישיבת פוניבז' תרסב - תשסט ) לבבא קמא ב ע"א, שהשווה את חלוקת אבות המלאכות לחלות תמחויין, כ"העלמות מחלקות" . וכן גם בחידושי ר' שמואל שם ( רוזובסקי, ראש ישיבת פוניבז', תרעג - תשלט ) . ועי' עוד במשנה למלך הלכות שגגות פ"ו' ה"ב, שדן בשאלה אם יש הבדל בין בהמות שחוטות לבין בהמות חיות ( כגון אוכל איבר מן החי מחמש בהמות ) שאז גופים מחלקים כמו בנשים . ועי' באגלי טל מלאכת אופה, שלפי ר' יהושע, הצולה ומבשל שני תבשילים בשבת בהעלם אחד יהיה חייב שתיים, למרות שהם מאב מלאכה אחד, מפני שאלו תמחויין נפרדים . 24 והוא הדין לענייננו בשבתות מחלקות . כלומר היודע עיקר שבת ושגג בשבתות רבות, חייב על כל שבת . כמבואר בכריתות יז ע"א . 25 במשניות א' וג' מופיע רבי מאיר, במשנה ד' רבי יוסי, הרי שהן משניות מדור תלמידי רבי עקיבא .
|
|