|
|
עמוד:14
יד מדע תורתך — שבת הראב"ע חלק בחריפות על הפירוש הזה, והקשה עליו קושיות רבות . כגון, שגם אם נאמר שבדרך נס שמעו "זכור" ו"שמור" כאחד והבינו מה ששמעו, כיצד שמעו "בדבור אחד" משפט שקיים רק בדברות השניות ? ב"כבד את אביך ואת אמך", יש שני משפטים : "כאשר צוך ה' אלהיך" ו"ולמען ייטב לך", הנמצאים בדברים ואינם בשמות ? איך אפשר היה "לשמוע" את השתיקה וההיעדר של משפטים אלה יחד עם שמיעתם ? ועוד קושיות רבות כהנה וכהנה . לפיכך מפרש ראב"ע שהדברות הראשונות, אלו שבפרשת יתרו הן דברי ה', ואילו הדברות השניות, שבספר דברים הן דברי משה, במשנה תורה, שיש בהם פירוש וחזרה בלשון אחרת של דברי ה' . לדעתו של ראב"ע, מאמר חז"ל שזכור ושמור נאמרו בדיבור אחד מכוון לכך שדברי משה רבנו מכוונים ומותאמים לדבר ה', וכך היא דרכה של השפה העברית : משפט אנשי לשון הקדש פעם יבארו דבורם באר היטיב, ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם . ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן . לפי הראב"ע, מובנו של "בדבור אחד" הוא במשמעות אחת, או בטעם אחד . הוא פתר בכך את הפלא המעשי, אך אין בדבריו הסבר מדוע אמרו על כך חכמים שדבר זה, אין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע . במקור הדברים במכילתא, יש למאמר מובן שונה משל רש"י ושל הראב"ע גם יחד : זכור ושמור, שניהם נאמרו בדיבור אחד, "מחלליה מות יומת" – "וביום השבת שני כבשים" שניהם בדיבור אחד נאמרו . "ערות אשת אחיך [ לא תגלה ] ו-"יבמה יבא עליה", שניהם נאמרו בדיבור אחד . "לא תלבש שעטנז", ו"גדילים תעשה לך", שניהם נאמרו בדיבור אחד . מה שאי איפשר לאדם לומר כן, שנאמר : "אחת 27 ואומר : "הלא כה דברי דבר אלהים שתים זו שמענו", כאש נאם ה'" . מן העובדה שהמכילתא מנתה בצד פסוקי עשרת הדברות גם פסוקים נוספים מן התורה, שאין שום סיבה לומר שנאמרו בעת ובעונה אחת, ברור שכוונתה אחרת מזו שמשתמעת מפירוש רש"י וראב"ע . אין מדובר כאן על הקושי בשמיעה הכפולה של הדברות ועל השוני בניסוחן . לפי המכילתא, יש דיבורים ומצוות בתורה שאינם עולים בקנה אחד ואף סותרים זה את זה . התורה אסרה מלאכה בשבת והתירה הקרבת קרבנות, אסרה ביאת אשת אח והתירה לייבם אשת אח, אסרה לבישת שעטנז וחייבה לבישת צמר ופשתים יחדיו בציצית . הבעיה בסתירות האלה אינה שהן אינן נשמעות לאוזן במישור הקולי, אלא שהן אינן מובנות לשכל האנושי : "אי אפשר לאדם לומר 28 אבל בדבר ה' הדבר אפשרי : "אחת דבר אלהים כן" . שתים זו שמעתי" פירושו שדבר ה' אחד הוא, על אף 29 שהוא נראה לבני האדם כמכיל סתירות . כאשר מפרשים את מאמר חז"ל כמתייחס לסתירות, לא מובן מדוע נכלל זכור ושמור ברשימה זו, הלא בין שתי המלים האלה אין סתירה מפורשת כמו הסתירה בין האיסורים וההיתרים האחרים ברשימה . 30 תשובה לכך נמצא בפירוש הרמב"ן לזכור ושמור . הרמב"ן סבור, שמכל ההבדלים בין הדברות הראשונות לאחרונות, רק בזכור ושמור קיימת סתירה ממשית ורק אליה נדרשו חז"ל באמירת "בדבור אחד" . הסתירה נובעת מכך ש"זכור" היא מצוות עשה ו"שמור" – לא תעשה, זהו חילוף משמעותי, בשונה מכל שאר החילופים שיכולים להיות מוסברים בדרכו של ראב"ע, כהרחבה פרשנית . הרמב"ן מצטט מספר הבהיר את ההבדל בין הדרגה הרוחנית של זכור, שהיא מידת האהבה, לבין שמור, שהיא ממידת היראה, ומציין שעשה גדול מלא תעשה כשם שאהבה גדולה מיראה . 31 בעל ההפלאה, כתב בעקבותהחסיד ר' פנחס הורוביץ, זאת בפירושו "פנים יפות" לפרשת השבת בויקהל, כך : ויש להבין יותר על פי מה שנאמר : "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי" . . . כי באחדות האמיתי לא שייך ביה אבן עזרא שמות כ, א מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש פרשה ז פנים יפות שמות ל"ה, א 27 על פי הפסוק בתהלים ס"ב, יב : "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים" . 28 עי' של"ה, תולדות אדם, בית חכמה ( תניינא ) אות רז, שקישר את עניין "זכור ושמור בדבור אחד" עם "אלו ואלו דברי אלהים חיים", במחלוקות בית שמאי שהם מידת הדין וכוח החומרה עם בית הלל שהם מידת הרחמים והקולא, ולסוגיית "הללו אוסרים והללו מתירים" ( חגיגה ג ע"ב ) . והדברים חוזרים בסגנונות שונים בספרי דרוש וחסידות . 29 רש"י בפירושו ליתרו הביא את המדרש הזה וככל הנראה פירש את ה"זכור ושמור בדבור אחד" במובן של איחוד בין סתירות, ולא כמשתמע מפירושו לדברים, שמדובר בבעיה המעשית של שמיעת שתי מילים שונות ברגע אחד . 30 בפירושו ל"זכור", שמות כ', ח . 31 ר' פנחס הורוביץ מפרנקפורט ( תצ"א – תקס"ה ) ואחיו ר' שמעלק'ה מניקולשבורג ( תפ"ו – תקל"ח ) , ילידי צ'ורטקוב שבגליציה, היו גדולי תורה שהתקשרו לחסידות והיו לתלמידיו של המגיד ממזריטש . זכה ר' פנחס שספריו הלמדניים, "הפלאה" על מסכת כתובות ו"המקנה" על קידושין, נחשבים כספרי יסוד גם בעולם הלמדנות הליטאית, המתנגדית . הוא נהג במנהגי חסידות בימי רבנותו בפרנקפורט שבאשכנז, הרחוקה מאוד מעולם החסידות . תורתו
|
|