|
|
עמוד:14
14 איכה : מייאוש לתפילה יש להניח שאין הסבר אחד לכל ההופעות של האקרוסטיכון, ויכולים להיות טעמים שונים לאימוץ הסגנון הזה במקומות שונים . השאלה היא מה הטעם המיוחד לשימוש באקרוסטיכון בקינות של איכה ? באשר לבחינת מטרת המגילה ; השאלה הבסיסית ביותר היא האם הקינות הן יצירה חינוכית דידקטית, בעלת מסר מודע של מחברה לקוראיו, או שהקינות אינן אלא ביטוי של כאב וצער על האובדן . לשון אחר, האם יש מטרה חינוכית למגילת איכה, או שהתפקיד של המגילה אינו אלא לקונן על המוות והחיסרון . בשאלה זו חלקו רבים, ונעסוק בה להלן בפרק על מטרת המגילה . לדעתי, המבנה האקרוסטיכוני של הפרקים במגילה משמש מפתח לשאלה העקרונית בדבר מטרת המגילה כולה . 23 קיים מתח מפתיע בין ביטויים רגשיים של יגון לבין התבנית הנוקשה של המבנה האקרוסטיכוני שבה הם מצויים . מתח זה הובחן במחקר הישן יותר, ובאופן לא מפתיע גם על ידי החדשים . 24 כך קובע עפשטיין בעניין המילים "רבתי" ו"שרתי" בפרק א' פסוק א, שהיו"דים במילים אלה, אינן אלא "ליפות המליצה" : דבר פלא כי גם בעת שהאדם נפשו מרה לו, וכולו אומר צער ויגון ומציע קול נהי ויללה ובוכה ומקונן על שברו ועל אסונו, גם אז מטבעו מגמת פניו ליפות לשונו ולפאר סגנון דבריו, שהרי כל מגילה זו צער יגון ומפח נפש, קול נהי ויללה, אף על פי כן משתדל לפאר הלשון וליפות המליצה, כי כפי שכתבנו באים היודי"ן מן "רבתי" ו"שרתי" רק לתכלית הפאר והיופי . . . הנה זה מעיד על רגשותיו של 23 על נושא זה ראו עסיס, אקרוסטיכון, עמ' 710 - 724 . 24 אדאני כבר קבע ב- 1895 : " we can derive one important conclusion concerning the mental attitude of the writer from a consideration of the elaborate structure of the verse . Although this poetry is evidently inspired by deep emotion - emotion so profound that it cannot even be restrained by the stiffest vesture - still the author is quite self - possessed : he is not at all over - mastered by his feelings ; what he says is the outcome of deliberation and reflection " . . . אדאני, שיר השירים ואיכה, עמ' 66 - 67 . בדומה לכך כתב דרייבר : " Exquisite as is the pathos which breathes in the poetry of these dirges , they are thus , it appears , constructed with conscious art : they are not the unstudied effusions of natural emotion , they are carefully elaborated poems , in which no aspect of the common grief is unremembered , and in which every trait which might stir a chord of sorrow or regret is brought together , for the purpose of completing the picture of woe " . דרייבר, מבוא, עמ' 459 . ראו גם גוטוולד, איכה, עמ' 24 .
|
|