|
|
עמוד:9
9 מווא יותר נקישות מאשר בצלע השנייה, והמשקלים הם 3 : 2 או 4 : 3 או 4 : 2 . לדעת בודה, במקור זהו המשקל של קינה על המת . הרעיון שהוצע למשקל זה הוא, שהמקצב היורד משקף את צורת הביטוי של האבל, שעקב צערו אינו יכול לסיים את שפתח . דוגמאות של משקל זה מצויות למכביר במגילה, למשל : 4 בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה כנגד זאת, פסוקים רבים במגילה אינם בנויים במשקל זה, ואילו בקטעי שירה רבים במקרא, בתהלים ובנבואה, משקל זה רווח . לכן היום טענה זו אינה מקובלת על הכול . 5 המקצב הוא המאפיין השלישי של השירה, והוא הקשה ביותר להבחנה . המקצב הוא המבנה הסדיר של העליות והירידות של הקול באמירת השיר . העלייה נעשית בהברות המודגשות, ואילו הירידה היא בהברות הרפות . השירה במגילת איכה רוויה בדימויים ובמטאפורות, כצפוי בשירה מעולה, וכן באוצר מילים מליצי, במשחקי מילים, במצלול, במבנים קונצנטריים, באלוזיות, בחזרה, בהנגדה, וכמובן במבנה האקרוסטיכוני שעליו נעמוד בנפרד . אחד הכלים הספרותיים הבולטים באיכה הוא השימוש בהאנשה ובקולות שונים . כך למשל, בת ציון היא הדוברת בחלקה השני של הקינה הראשונה, והיא מייצגת את העיר ירושלים ; המקונן מדבר בגוף ראשון בחלקה השני של הקינה השנייה ; בחלק הראשון של הקינה השלישית הדובר הוא "הגבר", אשר מייצג את האנשים הפרטיים, כל אחד ואחד . בקינה השלישית מופיעים קולה של החוכמה וגם של הציבור . יש להבחין, כמובן, בין הדוברים השונים, שהם דמויות ספרותיות, לבין המחבר עצמו אשר יצר את כל הדמויות השונות . הקולות השונים של המגילה מצטרפים לכדי מערכה שלמה ומורכבת, שהיא היצירה של המגילה . על המשמעויות השונות של כל התופעות נעמוד בפירוט בניתוח המגילה, אך עתה נעסוק באחת התופעות הבולטות והמפתיעות שבה, היא האקרוסטיכון . 4 בודה, קינות עבריות, עמ' 1 - 52 . 5 ראו למשל : הופ, משקל הקינה, עמ' 80 - 104 ; קליין, איכה, עמ' 31 .
|
|