|
|
עמוד:14
חגית הלפרין 14 מחזה בחרוזים על‑‑פי האחים גרים עיבד אברהם שלונסקי צייר אריה נבון שלונסקי השקיע בתרגומים לעברית את מיטב כוחו היצירתי, והייתה הסכמה כמעט מקיר לקיר כי הוא מתרגם רב‑‑אמן וכי שליטתו בלשון העברית ראויה לשבח ולהערכה . בעיני שלונסקי עצמו התרגום לא היה מלאכה סתם אלא "מלאכת מחשבת" : היצירה המוצלחת היא נס חד‑‑פעמי, ואילו התרגום המוצלח הוא פלא כפול ומכופל, הוא בבחינת "נס בתוך נס", טען . הוא השווה את המתרגם לשחקן המזדהה עם הדמות שאותה הוא משחק . המתרגם, כמו השחקן, חייב להיכנס לעורו של הסופר ולהיות הוא ולא הוא בעת ובעונה 3 אהבת התרגום נבעה בעיקר מראייתו בתרגום עבודה לשוניתאחת . מרתקת . הוא ראה בו מעין מעבדה לשונית המאפשרת לו לבחון את יכולותיה של השפה העברית, להגמיש אותה, לגוון, לחדש מילים, להוציא מילים ממגרות נשכחות של המקורות היהודיים, לאוורר אותן ולהעניק להן חיים חדשים . תוך כדי עבודת התרגום גילה לא פעם מילים ומושגים שעדיין לא היו להם מקבילות בעברית ושמח לחדש את המילים הנחוצות לו . מעשה התרגום ניזון גם מתחושת השליחות הלאומית של שלונסקי, שביקש להעשיר את התרבות העברית ביצירות ממיטב ספרות העולם . עַם החוזר לארצו ומבקש לחיות חיים מלאים, חייב לנכס לעצמו את מיטב ספרות העולם ולקרוא בשפת אמו את יצירות כל העמים, טען שלונסקי . לא לכל תרגומיו התייחס שלונסקי באותו אופן . הוא הבדיל בין תרגומים שתרגם יותר מצורך פרנסה שהתאים לו ולאישיותו היוצרת, לבין תרגומים שתרגם "מתוך קונטקט נפשי" . האחרונים 4 היו מועטים ועליהם נמנה, קרוב לוודאי, עוץ לי גוץ לי .
|
|