|
|
עמוד:14
14 רקפת אפרת הולצר של הכרה ואישור מצד סובייקט אחר, או מצד הקבוצה החברתית ההגמונית . המבנה מבוסס על מונחים לוגיים, אך הוא בא לידי ביטוי בצורות של מבנה נפשי, לשוני, חברתי או תרבותי . הוא בנוי באמצעות הפרה של עקרון השלילה הכפולה הקלאסי כפי שנוסח על ידי הסטואיקנים בעת העתיקה ; לפי עיקרון זה, שלילה כפולה, דהיינו שלילה של שלילה, שקולה לחיוב ( לא לא פירושו כן ) . לפי המבנה המוצע, לעומת זאת, שלילת השלילה מובילה לשלילה נוספת, עמוקה יותר, ולמעשה, אין-סופית . בפרקי הספר אפרת הולצר מראה את התחומים השונים שבהם ניתן למצוא מבנה זה : בפילוסופיה הוא מכונן את החשיבה הספקנית, בפסיכואנליזה הוא מכונן את מבנה הנפש המלנכולית, כמו גם, לעיתים, את הדיבור ( או הכתיבה ) של הסובייקט המלנכולי, בסוציולוגיה ניתן לנתח באמצעותו את השקיפות החברתית של סובייקטים, הממוקמים בצומת של דרכי דיכוי שונות, מה שמכונה "שוליות מצטלבת / מרובה" ( intersectionality ) , ולבסוף, הוא מכונן את חשיבתו הביקורתית של תיאודור אדורנו ביחס לחברה הקפיטליסטית שלאחר מלחמת העולם השנייה . הספר מתייחס, אם כן, גם לנושאים חברתיים אקטואליים, למשל בדיונו במצבן החברתי של נשים הממוקמות בשוליות מצטלבת כמצב קיומי בסיסי, המאופיין בהיעדר הכרה כפול, המחולל אי- נראות חברתית קיצונית . במקרה זה, המבנה של שלילה כפולה תהומית מודגם ברמה החברתית . אחד הפרקים החשובים בספר נוגע לאפשרות להיחלץ מהשלילה התהומית : המחברת טוענת שלקיחת האחריות של האחר על הסובייקט האחוז בשלילה כפולה תהומית היא חיונית לשם היחלצותו של האחרון מעצמו, וכי מבחינה זו היא לא פחות אתית מהאחריות בכיוון ההפוך : "אולם בסופו של דבר, אישורו לא מספיק . את הצעד מעורר החרדה, הממית כדי לחיות, אל מעבר לתהום, הצעד שחוצה את סף החיים מתוך מוכנות להסתכן ולומר להם 'כן', על הסובייקט לעשות בעצמו . היחלצות
|
|