|
|
עמוד:13
13 אין קץ לאין שובך העוסקים בפסיכואנליזה בהקשריה התרבותיים . באמצעות במה זו אנו מקווים לעודד ולהמריץ שיח מחקרי, המתרכז בחשיבה הפסיכואנליטית הבין-תחומית דרך דיאלוג פורה בין הפסיכואנליזה ובין דיסציפלינות אחרות . ספרה של רקפת אפרת הולצר א ין קץ לאין שובך : שלילה כפולה תהומית ממבט פילוסופי, פסיכואנליטי וחברתי הוא פרויקט פילוסופי, פסיכואנליטי ופואטי נועז . פילוסופי משום שהוא מבוסס על תשתית פילוסופית עמוקה, בין היתר על כתביהם של הגל, אדורנו, לוינס והונת . פסיכואנליטי משום שהוא עוסק בתהליכים נפשיים עמוקים ובלתי מודעים הנוגעים לכאב ולטראומה ומסתמך על ספרות פסיכואנליטית עשירה . ופואטי משום שהוא מדגים את השלילה הכפולה התהומית, בין השאר, דרך יצירתה של המשוררת הארגנטינאית אלחנדרה פיסארניק - שהמחברת רואה בשירתה גרסה יצירתית ומשוכללת במיוחד של "דיבור מדוכא" - המפתחת יחסים מורכבים עם השפה בכלל ועם השלילה בפרט . נועזותו של הספר נובעת מכך שהמחברת, פילוסופית בהכשרתה ובעיסוקה, לקחה על עצמה לזהות, לאפיין ולהמשיג תופעה קלינית חדשה, והיא עושה זאת בהסתמכה על שירה, פילוסופיה והגות פסיכואנליטית, כלומר באופן רב-מימדי, משכנע ומעמיק, בנותנה תיאור אמין, מפורט ומורכב של התופעה . היא מראה לנו כי ה"חומרים" להבנה מעמיקה של הדינמיקה המורכבת בנפש האדם יכולים להגיע ממקורות רבים בתחומי הרוח, וכי שימוש יצירתי לצד יכולת ניתוח ורגישות יכולים להפוך את הפילוסופיה והשירה לקרקע פורייה להבנת נפש האדם . הספר מציג מבנה שהמחברת מכנה "שלילה כפולה תהומית", ואותו ניתן לזהות בתחומים שונים בחברה ובתרבות האנושית . המשותף למופעיו בתחומים השונים הוא דינו של הסובייקט ( או הקבוצה החברתית ) האחוז בו לקריסה לתהום של שלילה חוזרת ונשנית לאין-סוף, שממנה לרוב אין מפלט אלא באמצעות יחס
|
|