|
|
עמוד:13
עקבות האור על העדשה 13 אחרים דבקו בשפת הקולנוע המוכרת שלהם . עם זאת, ההבנה של היצירה הקולנועית כמבוססת על אמנות הסיפור רווחה בקרב שני ה"מחנות" . הפרק הרביעי, "'נולדתי גבר - אני קרוב אצל עצמי' : במאים ישראלים בעידן MeToo ", בוחן את השינויים שחלו בעקבות המודעות הגוברת למערך יחסי הכוח האסימטרי בין נשים לגברים, לשכיחות ההטרדות המיניות ולתרבות האונס בתעשיית הקולנוע ובכלל . בעקבות תנועת MeToo , שהעלתה את הסוגיה לסדר היום, מצאנו כי מתבקש לבחון כיצד מתקבל השינוי במערכת יחסי העבודה ויחסי הכוח בעיני גברים הפועלים בתחום מזה כמה עשורים . זאת, מתוך שיחות עם במאים שצמחו בתוך העולם הישן ולפיכך יכולים להוסיף נדבך נוסף להבנת משמעות השינוי, מתוך התייחסות לחסמים ולהזדמנויות בדרך לשוויון מגדרי בעולם הקולנוע הישראלי מנקודת מבטם . הפרק עוסק בשלוש שאלות השזורות זו בזו : כיצד נתפסים יחסי הכוח המגדריים בעולם הקולנוע מנקודת מבט של גברים ותיקים בתחום הבימוי, איך השתנו, מנקודת מבטם, הייצוגים של נשים ושל גברים בעולם הקולנוע לאור התמורות ביחסי הכוחות המגדריים, וכן מה ניתן ללמוד מדבריהם על ההזדמנויות והחסמים בדרך למערך יחסי כוח שוויוני יותר בעולם הקולנוע . הפרק מצביע על האופן שבו הבמאים שראיינו מכירים בכך שיחסי הכוחות בין גברים ונשים השתנו . עם זאת, הממצאים מדגימים גם קשיים שנותרו ותגובת נגד לשינוי . בהתבסס על הממצאים, אנו מציעות שני מודלים המתייחסים לתמורות ביחסי הכוח המגדריים בתעשיית הקולנוע בישראל . הראשון, "מודל טרנספורמציה לקראת שוויון מגדרי בקולנוע ‑ ממודעות לפעולה", מדגים את תהליך השינוי כמורכב ממודעות, הימנעות מסצנות סקסיסטיות, מוכנות לייצוג מגוון, התמקדות בנשים כגיבורות העלילה ותמיכה אקטיבית בשינויים החלים בשדה הקולנוע ; השני, "מודל קיפאון
|
|