|
|
עמוד:12
שלומית אהרוני ליר וליאת איילון 12 הפרק עומדות שתי שאלות : הראשונה, כיצד יחסה של הסביבה הקולנועית לבמאים מובילים ועטורי פרסים השתנה עם חלוף השנים ; והשנייה, עם אילו אתגרים מתמודדים במאים אלו ככל שהם מתבגרים . באמצעות שאלות אלו בחנו את תופעת הגילנות ואת אופני ההתמודדות עמה דווקא בקרב קטגוריה חברתית מגדרית שנקודת המוצא שלה היא חוזק חברתי . הפרק מציג מודל תיאורטי בנוגע לגילנות בתעשייה הקולנועית הישראלית, המאפשר לבחון את הגורמים השונים המציבים מכשולים אפשריים בפני במאים ככל שהם מתבגרים . ארבעת ההיבטים של המודל הם : גילנות לא‑‑מכוונת, המתבטאת בדרישות של תעשייה המשתנה במהירות בעולם העובר תמורות רבות ; גילנות פסיבית, המתבטאת בעמדות שליליות כלפי יוצרים מבוגרים ; גילנות פעילה, המתבטאת בהפחתה של מקורות מימון והקרנת סרטים של במאים מבוגרים ; וגילנות עצמית, המתבטאת בעמדות הבמאים כלפי עצמם . הפרק השלישי, "'זה תמיד לספר סיפור' - גבריות, גיל ויצירתיות", בוחן את היכולת של הבמאים המרואיינים להמשיך ליצור, בהתבסס על התפיסה הסטריאוטיפית הרווחת של יצירתיות כסמל לנעורים ושל הזקנה כמסמנת התמעטות בכוח ליצור . ההבנה כי, בהתאם לתפיסה שגויה זו, במאים מבוגרים רבים בישראל חווים עמדות שליליות כלפי יצירתם, המתגלמות בירידה בסיקור התקשורתי ובמקורות המימון להפקת סרטים, העלתה את השאלה הנבחנת בפרק על אודות האמצעים שבהם משתמשים במאים במחצית השנייה של חייהם כדי להישאר יצירתיים ולהמשיך ליצור סרטים בעולם גילני המשתנה ומתפתח במהירות עצומה . הממצאים הובילו אותנו לגבש מודל של יצירתיות בגיל המבוגר בקרב קולנוענים, מתוך התייחסות להיבטים הבאים : שימור האמונה ביכולת העצמית, למידה והסתגלות, ועקיפת שומרי הסף . בעוד שכמה מהבמאים המרואיינים הדגישו את יכולתם להשתנות ולהסתגל לעולם הקולנוע החדש, על התמורות הרבות שחלו בו,
|
|