|
|
עמוד:10
שלומית אהרוני ליר וליאת איילון 10 ונשים בסרטים מרכזיים, תפקיד הביקורת ורשת הקשרים בתהליך התקבלותם של במאים ביחס לבמאיות ועוד . בהיבט זה, מעניין במיוחד לבחון את תפיסותיהם של גברים העוסקים בתחום בנוגע לשינויים שחלו בעולם שבו הדומיננטיות שלהם מובהקת . בספר זה, המתבסס על מחקר איכותני וניתוח תמטי, בחרנו לבחון את ההצטלביוּת בין מגדר וגיל מתוך התייחסות לזמן כפרמטר של תנועה ושינוי, באמצעות התבוננות בדמויות הניצבות מאחורי המצלמה ובקדמתה . עיקר המיקוד בספר הוא בדמויות גבריות : סרטים שנעשו על ידי גברים וראיונות עם במאים גברים שהשפיעו על צביון הקולנוע הישראלי לאורך השנים . בחרנו בנתיב מחקר זה כדרך לחלץ את הגבריות ממיקומה כקטגוריה שקופה הנתפסת כטבעית ומובנת מאליה ומתוך הבנה ששינוי מערך יחסי הכוח המגדריים אינו יכול להיות תלוי רק בנשים אלא נדרש לבחינת נקודות מבט גבריות כחלק מהמערך החברתי הכולל . עם זאת, בכל הפרקים נכללת נקודת המבט הנשית הן שלנו ככותבות והן של הספרות המחקרית בתחום . לספר שישה פרקים, שבכל אחד מהם התייחסות להיבטים שונים של מגדר, גיל וזמן כפרספקטיבה לדיון בנושא היצירה הגברית, בשינוי מערך הכוחות המגדרי מפרספקטיבה גברית, בגילנות ביחס לבמאים ובתפיסות של במאיות את מערך יחסי הכוח המגדריים בתעשיית הקולנוע בישראל . הפרק הפותח, "אתוס הבמאי כאבי היצירה", עוסק במחירים הנלווים לתהליך היצירה הגברי, מתוך התייחסות לשלושה סרטים ארס‑‑פואטיים העוסקים בבמאים גברים שהקולנוע הוא מרכז חייהם : קצפת ודובדבנים בבימויו של גור בנטביץ' ( 2019 ) , שיצא בישראל ; כאב ותהילה , בבימויו של פדרו אלמודובר ( 2019 ) , שיצא בספרד ; ו כל הג'אז הזה , בבימויו של בוב פוסי ( 1979 ) , שיצא בארצות הברית . זאת מתוך זיקה לאנלוגיה שהחלה בימי יוון העתיקה וממשיכה בספרות המחקר בת‑‑זמננו, המשווה בין הגבר היוצר לאישה היולדת .
|
|