|
|
עמוד:10
מחמוד נעאמנה || סלים אבו ג'אבר 10 הערבים בימי הביניים הגדירו את השירה כדיבור שקול שבו כל השורות מסתיימות באותו עיצור ומתחרזות זו עם זו . מבקרי ספרות ערבים חילקו את השפה הספרותית ל"שפה שקולה", כלומר שירה, ול"שפה מפוזרת", כלומר פרוזה . בכל אחד משני הסוגים ישנם גיוונים שונים : 3 הפרוזה כוללת את הפרוזה המחורזת ואת הפרוזה הרגילה, ואילו השירה כוללת דברי השמצה, קינה, תיאור 4 הגדרה זו של השירה מצויה אצל אבן ח'לדון במקדמה ושבח . שלו ( שמה של היצירה של אבן ח'לדון ) , והיא נפוצה מאוד בקרב מבקרי הספרות הערבים בימי הביניים . ישנן הגדרות נוספות שראוי להתייחס אליהן בשל יכולתן להוסיף עוד פנים למושג השירה . המבקר הימי‑‑ביניימי המפורסם אבן טבאטבא אלעלוי מגדיר את השירה כדיבור המכוון אל השומע ומותיר בו רושם, לאחר שקלט 5 לדעתו של אותו באמצעות חוש הטעם, ואז קיבל או דחה אותו . אלמרזוקי בשרח דיואן אלחמאסה, השירה נחלקת ל"משלים מקובלים, דימויים נדירים ומטפורות קרובות", כך שאם "האומנות הספרותית מגיעה לרמה של השאלה וצימוד יחד עם משקל נעים, צליל התואם את המשמעות, וצליל ומשמעות התואמים 6 על פי המבקר את החריזה, אזי האומנות הזאת הופכת לשירה" . קדאמה אבן ג'עפר, שירה היא דיבר שקול, מחורז ובעל משמעות, 7 גם אסכולות מודרניות שאפשר להבדיל בינו לבין דיבר של פרוזה . של ביקורת הספרות בעולם הערבי, דנו בהגדרות של השירה 3 . החלוקה הזאת אינה חלה על הקוראן, ששפתו חורגת מהחלוקה הנזכרת לעיל . חכמי הספרות מגדירים את לשון הקוראן כחלוקה לפסוקים המסתיימים בהברה ושסופם נתפס כסוף הדיבר,שמתחיל מחדש בפסוק שאחריו . פסוקי הקוראן בעיקרם עשויים פרוזה מחורזת ( סג'ע ) ולא שירה מחורזת ( קאפיה ) . ראו אבן ח'לדון ( ספר המקדמה ) , ללא תאריך, 653 . 4 . אלסעדאני, ,1989 11 . 5 . אלעלוי, ,1992 14 ‑ 15 . 6 . אלמרזוקי, ,1951 7‑ 8 . 7 . אבן ג'עפר, ,1963 15 .
|
|