|
|
עמוד:9
גלות הגוף המדבר 9 והיסטוריה . מטרתה להביא בפני הקוראים את הכתיבה העשירה והמגוונת של מטפלים וחוקרים ממגוון תחומים ואסכולות בישראל, העוסקים בפסיכואנליזה בהקשריה התרבותיים . באמצעות במה זו אנו מקווים לעודד ולהמריץ שיח מחקרי המתרכז בחשיבה הפסיכואנליטית הבין‑‑תחומית, ודיאלוג פורה בין הפסיכואנליזה לדיסציפלינות אחרות . ספרה של דנה אמיר "גלות הגוף המדבר" עסוק בכל אחד מששת פרקיו בהבדל העצום בין עושרה הרוחני והפואטי של נפש הנהנית מחירות ומאפשרויות לשוניות משחקיות, לבין דלותה היחסית של הנפש הפצועה . לקיחת אחריות, כלומר בעלות, על כל חלקי הנפש ועל האירועים החיצוניים שקרו לה היא שמאפשרת חירות פנימית, המובילה לעמדה פתוחה וסקרנית ביחס לעצמי ולעולם . נפש התופסת את האדם, כדבריה של אמיר, כ"שלם לירי" - היא נפש המסוגלת לשאת את מה שהמשורר האנגלי ויליאם וורדסוורת' כינה ב"פרלוד", "ההד הפנימי של הצליל הבלתי שלם של הנפש" . כלומר, נפש הפותחת מרחב פנימי לכל מה שהוא חלקי, חסר, אבוד ונעדר, מה שביון, בעקבות וורדסוורת' כינה, "יכולת שלילית" . אך הנפש הפצועה מתקשה להגיע לעמדה זו . אמיר מתחקה אחר תצורות שונות של פציעה נפשית : גולה שהגיע לארץ חדשה, חוקר המזייף את קורות חייו, אב שכול המסוגל לדבר על בנו המת רק דרך קלישאות, מטופל הדוחף את אצבעותיו לפיו תוך כדי דיבור, ילד מאומץ המדבר דיבור שגוי, בתו של סופר המצמצמת את אביה לסמל הרוע המוחלט - כל אלה מספקים לאמיר מנעד רחב מאד של אפשרויות חשיבה על מצבים טראומתיים . הגותה של אמיר שואבת תמיד ממקורות השראה שונים כמו ספרות, שירה ומוסיקה . אוזנה רגישה במיוחד לשפה ולצליליה . ואכן, דלות הנפש הפצועה מתבטאת תמיד בשפה : שפת הגלות שהולכת ומצטמצמת, השפה הטפילית הניזונה ממרחבי השפה של האחר, השפה הריקה של האבל הקולקטיבי, ההזדהות הדביקה של
|
|