|
|
עמוד:9
הקדמה | 9 התרבות והאומנות . הפרקים משקפים את התמודדותה של קהילת החירשים, קהילת מיעוט בעלת שפה ותרבות משלה, עם מבטה של חברת הרוב השומעת . ונדי סנלר, עתי ציטרון, ננה בר וגל בלציזמן מתמקדים בתיאטרון בשפת הסימנים ובתרבות החירשים ביצירה של תיאטרון איביסו . כותבי הפרק – בלשנית, איש תיאטרון, סוציולוגית ואשת אומנות וחברה – מציגים היבטים שונים של העבודה במעבדת התיאטרון וחוויות אישיות . תיאטרון איביסו מציב את שפת הסימנים במרכז, ללא ליווי או תרגום, כדי להעניק חוויה חושית מורכבת הן לקהל הצופים השומע הן לקהל הצופים החירש . אפרת חן מתארת היבט נוסף של החירשות כתרבות ומתמקדת באקט הפוליטי . היא מביאה את דבריהם של חירשים צעירים המשתתפים בעשייה אומנותית ופוליטית, ומנתחת את האופנים שבהם משפיעה השמיעתנות על חברי הקהילה . עוד היא דנה בדרכים שהקהילה נוקטת כדי לסנגר על עצמה, להשמיע את קולה וליצור מודלים חדשים לחיקוי באמצעות הפרדיגמה של לימודי תרבות ולימודי חירשות . הקריאה בפרק מאפשרת להתוודע להתנגדות של חברים בקהילת החירשים לתפיסות האייבליסטיות ( התנהגות מפלה ואומץ של דעות קדומות נגד אנשים בלי מוגבלויות ) והשמיעתניות, ולניסיון לצאת נגד ביטויים כמו "עולם הדממה" ו"חירשים - אילמים" . אירית דלומי עוסקת בזהות של נשים כבדות שמיעה וחירשות סביב סוגיית הנישואין – "עם מי את רוצה להתחתן כשתהיי גדולה ? " באמצעות ראיונות עומק היא מנסה להבין את חייהן של נשים חירשות וכבדות שמיעה בעולם העבודה והחינוך, ומתארת את ציר זהותן המרובדת ומהלך חייהן בין עולם השומעים וקהילת החירשים . תהליכי גילוי הזהות החירשית מאופיינים במעבריות ( טרנספורמטיביות ) ובתנועה בין העולמות . הנשים אף רואות עצמן שגרירות ונציגות של החירשים בתוך עולם השומעים . "להיות עם שיער אסוף כדי שידעו", כך תיארה אחת המשתתפות את השינוי שעברה, מהסתרה של הלקות ושל מכשירי השמיעה ועד קבלה והנכחה . נעמי ביטמן עוסקת בתקשורת כמפגש בין טכנולוגיה וחברה ומתארת את תופעת השימוש בטלפון חכם ( סמארטפון ) בקרב חירשים וכבדי שמיעה בישראל . ביטמן מציגה פרספקטיבה ביקורתית ייחודית באשר לאופנים שבהם טכנולוגיות תקשורת עשויות לשקף מסרים בעייתיים על תקשורת עם העולם, בעיקר בקרב אנשים המתקשרים באופן שונה . בכך מאתגר פרק זה תפיסות רווחות בחברה המטילות את האחריות להנגשה ולשילוב של חירשים וכבדי שמיעה בישראל על
|
|