|
|
עמוד:14
14 אילן מזרח י את חולשתם של לקוחות חסרי ידע לטובתו, ואחרי שהתוודעתי ללקוחות חזקים, שלא ידעו לנצל את חוזקתם לטובת קבלת תנאים טובים יותר לצד אלו שכן ידעו לנצל את היתרון היחסי שלהם והצליחו לנהל משא ומתן נוקב, ואגב כך, בצדק או שלא, הרוויחו מהבנק, הבנתי שלרוב בני האדם, ולא משנה כמה נכסים וכמה עסקאות הם עשו בחייהם, חסרה התשתית הטובה והנכונה שעליה אפשר יהיה לצעוד לעברה של דלת הבנק בזקיפות קומה ובביטחון מלא, ומכאן להתחיל לנהל את המשא ומתן על המשכנתא . כילד שגדל במדינת ישראל בשנות השישים והשבעים, הוטמעה בי תפיסת ההורים שהבנק הוא לא אחר מאשר "היכל הקודש", הבנק מקור הידע והסמכות העליונה בכל הנוגע לכספים . "הבנק אמר" או "הבנק יודע" היו משפטים שגורים בביתנו, שלא לדבר על ההכנות שהייתה עושה אימי בבית לפני הפגישה עם פקיד הבנק . והבנק, כמו בית הספר, נתפס גם בעיניי כגוף רציני, שרוצה תמיד רק בטובתנו . תמיד נמשכתי למספרים ולחישובים מורכבים, כבר כנער הייתי משתעשע עם חישובי ריביות ועמלות ומאתגר את עצמי בנוסחאות מורכבות . אחרי השירות הצבאי הסדיר, ניסיתי לממש את כישוריי כטכנאי חשמל, ולמרות שלא הייתי בתחום הבנתי שזה פחות בשבילי . מכאן הדרך לבנק הייתה קצרה . נמשכתי לעבודה בבנק כמו מגנט . ראיתי בעבודה בבנק שליחות ציבורית אפילו, ואני לגמרי לא מגזים . הרי אימא שלי תמיד אמרה שהבנק יודע מה טוב בשבילנו, ולכן ראיתי בעבודה שילוב מנצח בין התעסקות במספרים, בבני אדם ובכוח לנווט אותם למקום מיטיב . כן, נו . . . נאיביות של בחור צעיר חדור ערכים ומוטיבציה לשנות את העולם . בפועל הדברים היו קצת אחרת . אכן העבודה בבנק, על המחלקות השונות, שילבה התעסקות במספרים לצד מפגש אנושי מרתק וניווט הלקוחות למקום מיטיב . אף שהמקום הזה היטיב מאוד עם הבנק ולא בהכרח, או בכלל, עם הלקוחות .
|
|