|
|
עמוד:9
מחול התודעה והנפש 9 תודות זה העיקרון שהספר שלפניכם מחזיק ונשען עליו - חיבורים כאשר הייתי ילדה לא שמעתי על השואה מאבי . למרות שהוא עבר את השואה בגטו ורשה ולאחר מכן במקומות מסתור, למרות שחווה את מוראות השואה הוא לא הירבה לדבר איתנו, עם בנותיו, על מה שעבר . אבי, דב ענבר, היה איש חסון בגופו ובנפשו, שהיה שמח על החיים שניתנו לו שנית, שפחתו, על חבריו ועל עבודתו . מעודי לא ראיתי אותו בוכה, למעט הפעם היחידה על מ שבה סיפר על המפגש האחרון שלו עם גיסתו ועם אחיינו בן השלוש . הוא ראה אותם נכנסים בשעריו של גטו ורשה, משם לא שבו . ים . במשך שנים תהיתי מדוע אני בוכה מול סיפור, סרט או אירוע המזמן מפגש בין אנש "הרי זה מצב שמח", אמרתי לעצמי, עד שיום אחד הבנתי שהחיבור בין האנשים, זה שלעתים לא מתאפשר עוד לעולם, הוא המרעיד את נימי נפשי . נפשי התמודדה בדרך ילד קטן שכל עתידו היה אמור - עלומה עם הסיפור הקשה של הפרידה של אבי מאחיינו ל מוות . נפשי כיוונה את הרגש הנורא למפגשיםלהיות לפניו, פרידה סופית ומוחלטת ש שיקרו בעתיד, בניסיון לתקן את הסכין שהונפה ברגע הפרידה וחתכה לעד את החיבורים . מהות ספר זה היא חיבורים וזו גם מהות חיינו . חיבורים עומדים בבסיס תהליכי החשיבה האחראים לכתיבת ספר זה . תהליכי חשיבה מתעצבים כל העת, מתוך תנועה ספירלית הם נסמכים על כל הסובב אותנו וגם על מה שבתוכנו : בית ההורים, המשפחה שהקמנו לעצמנו, העם שאנו חלק ממנו, כמו גם אותם נשים ואנשים בכל הגיליםהמקצוע שבחרנו . על תהליכי התפתחותי השפיעו כל פנים אל מול פנים, דרך ספרים, תמונות ומסעות . - שפגשתי במהלך חיי
|
|