מבוא

עמוד:13

מבוא | 13 חשיבות בין האימפריה הרומית בשיאה לבין ימי הביניים, כפי שתפס אותה אדוארד גיבון ( Gibbon ) בסוף המאה השמונה עשרה ( בספרו Decline and Fall of the Roman Empire , 1776 – 1787 ) . גיבון פתח את חיבורו הגדול במילים אלו : ' [ . . . ] במאה השנייה למניין הנוצרים כללה האימפריה הרומית את החלק הנאה ביותר של כדור הארץ ואת המגזר התרבותי ביותר של המין האנושי' ( תרגום ישראל שצמן ) . במילים דומות מהללים גלן באוארסוק, פיטר בראון ואולג גרבר, עורכי 'המדריך לשלהי העת העתיקה' ( , Late Antiquity . A Guide to the Postclassical World Cambridge, MA & London 1999, p . ix ) את מצב האימפריה המתחדשת לאחר משבר המאה השלישית : 'האימפריה הרומית המשוקמת של דיוקלטיאנוס וקונסטנטינוס הייתה המדינה ששלטונה היה האדיר ביותר ( most formidable ) שהתקיימה מעולם בעולם העתיק, וכך היא המשיכה להתקיים בשטחיה המזרחיים, במידה רבה בלא פגע, עד 046' . לפי תפיסתם יש לתחום את שלהי העת העתיקה בין השנים 250 ל- 800 . 1 לשיטתם, אין לדבר במהלך פרק זמן ארוך זה, אף לא לקראת סופו, על ניוון או שבר עקב נפילתה של רומא לידי עמים ברברים במערב והכיבוש המוסלמי במזרח, אלא על רצף ותמורה ( transition ; transformation ) . לא הכול מסכימים עם תפיסה זו, אף לא עם הרחבת הטווח הכרונולוגי . 2 בספר הנוכחי חותם הכיבוש המוסלמי, על תהפוכותיו המדיניות והתרבותיות, את התקופה, וזאת מבלי להמעיט במשקל הרציפות שאכן קיימת בין התקופות בכמה וכמה תחומים . למרות חילוקי הדעות, מוסכם על הכול שהייתה זו תקופה שהתייחדה בתוואי שיצרו הרפורמות המנהליות, הפיסקליות והאחרות של דיוקלטיאנוס וקונסטנטינוס . הייתה זו 1 חוקרים אחרים נקבו בתאריכים שונים לתיחומה של תקופה זו . ראו סקירה אצל : י"ל לוין, רצף ותמורה : יהודים ויהדות בארץ-ישראל הביזנטית-נוצרית, ירושלים תשס"ד, עמ' 13 – 19 . 2 גישתו של בראון עמדה במוקד של דיון שהתקיים באוסלו בשנת 1997 . ראו : , . P . Brown et al ‘SO Debate : The World of Late Antiquity Revisited’, Symbolae Osloenses, 72 ( 1997 ) , pp . 5 – 90 . לביקורות על מגמות רווחות בפריודיזציה ובכתיבה ההיסטורית בעשרות השנים האחרונות ראו : A . Cameron, ‘The “Long” Late Antiquity : A Late Twentieth Century Model’, T . P . Wiseman ( ed . ) , Classics in Progress . Essays on Ancient Greece and Rome , London 2002, pp . 165 – 191 ; eadem, ‘Ideologies and Agendas in Late Antique Studies’, L . Lavan & W . Bowden ( eds . ) , Late Antique Archaeology , 1 : Theory and Practice in Late Antique Archaeology , Leiden & Boston 2003, pp . 3 – 21 ; A . Marcone, ‘Long Late Antiquity ? Considerations on a Controversial Periodization’, Journal of Late Antiquity , Spring 2008 ) , pp . 4 – 19 ( 1 1, . על התמורות בתחומים שונים שהתחוללו בתקופה האמורה ראו : S . Swain & M . Edwards ( eds . ) , Approaching Late Antiquity : The Transformation from Early to Late Empire, Oxford 2004

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא