מבוא

עמוד:12

12 | מבוא בסוף המאה השלישית, במהלך הרפורמות של דיוקלטיאנוס, חולקה האימפריה הרומית למערב ולמזרח . האימפריה המערבית חדלה למעשה מלהתקיים בעקבות השתלטות צבאות הברברים על איטליה במחצית השנייה של המאה החמישית . לפיכך שמות דוגמת Later Roman Empire אינם תקפים למערב מהעת ההיא ואילך . האימפריה הרומית המזרחית המשיכה להתקיים עוד כאלף שנים כשבירתה קונסטנטינופוליס . זו נחנכה בשנת 330 כ'רומא חדשה' על מקום המושבה היוונית הקדומה ביזנטיון, ומכאן השם האימפריה הביזנטית . אלא שבארץ-ישראל נמשך שלטון זה רק עד הכיבוש המוסלמי במאה השביעית ולכן ציון תקופה קצרה זו בכינוי התקופה הביזנטית יש בו כדי לבלבל . זאת ועוד, התפשטות הנצרות והפיכתה לדת המועדפת של האימפריה היא סממן עיקרי של התקופה הנדונה, והדבר ניכר בריבוי כנסיות בכל מקום . והנה, הארכיטקטורה המאפיינת כנסיות אלה, עד ימי יוסטיניאנוס ( 527 – 565 ) , מכונה במחקר 'ארכיטקטורה נוצרית קדומה', שהסממן המובהק שלה הוא גג רעפים גמלוני הנתמך על גבי טורי עמודים . רק בימי יוסטיניאנוס התהוותה ארכיטקטורה ביזנטית של כנסיות שהסממן המובהק שלה הוא גג כיפות הנתמכות באומנות אבן עבות, דוגמת כנסיית הגיה סופיה בקונסטנטינופוליס . לפיכך הצגת כנסיות מהסוג הראשון שנתגלו בארץ והמתוארכות לפרק הזמן שלפני יוסטיניאנוס ככנסיות ביזנטיות, היא אחת השגיאות הרווחות הנובעות מפריודיזציה שכזאת, מה גם שהאימפריה הרומית היא אותה אימפריה . אומנם חלו בה תמורות מבניות — פיצולה למזרח ומערב, תמורות מנהליות וכלכליות, דתיות ותרבותיות — אך תושביה הוסיפו לראות את עצמם רומאים וכך ראו אותם גם אויביהם . ברי שיש בכל אלה כדי לבלבל, אך לא כך השם שלהי העת העתיקה ( Late Antiquity ) , המנותק מזיקה לבירה זו או אחרת — רומא הישנה או רומא החדשה . גם בתחומים רבים אחרים, כגון היצירה האומנותית, היצירה הספרותית והפילוסופית, המנהל וארגון הצבא, מופיעים הסממנים הביזנטיים המובהקים זמן רב אחרי ימי קונסטנטינוס . שלהי העת העתיקה היא הגדרה כרונולוגית המאפשרת מידה רבה יותר של גמישות . אין היא נסמכת לא על רומא ולא על ביזנטיון, גם לא על אירועים פוליטיים או צבאיים . מה הם אפוא מאפייניה של תקופה זו ? מה ייחודה של שלהי העת העתיקה ? החוקר המובהק שהחדיר למחקר דובר האנגלית את המונח Late Antiquity להגדרת פרק הזמן ממותו של מרקוס אורליוס ועד מוחמד ואף מעבר לכך ( a long Late Antiquity ) הוא פיטר בראון מאוניברסיטת אוקספורד, ולימים מאוניברסיטת פרינסטון . ספרו The World of Late Antiquity , שראה אור בשנת ,1971 היה פריצת דרך בהערכת פרק הזמן האמור כתקופה של שינוי שהביאה עימה יצירה תרבותית חשובה וענפה בכל התחומים . ודאי שלא הייתה זו תקופה של ניוון ודעיכה או תקופת מעבר חסרת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא