|
|
עמוד:11
יהודה פז והקואופרציה בישראל ובעולם | 11 בלי שיפור רווחתם של אלה הדרים באזורי עימות ומצוקה . הוא טען שהמודלים הרגילים של פיתוח וסיוע, יחד עם הדיונים שנועדו להשכין שלום, שגו בכך שהיו מכוונים 'מלמעלה למטה', והפגינו גישה פטרונית לקהילות שאיתן רצו להיטיב . גם מחסור במשאבים, בהכשרה מקצועית ובתמיכה הגבילו את הפוטנציאל לצמיחה כלכלית של הקהילות הללו . בהתוויית תוכנית ששילבה תחומי פיתוח חברתיים, כלכליים ואנושיים הומניים, הצליח להתייחס למאפיינים הייחודיים והסבוכים של כל קהילה . במקום לפתח 'תוכניות סיוע' ולדבוק בשיטות הפיתוח המקובלות במערב בעשורים האחרונים, הוא הגה גישה משתפת, המשלבת מומחים מבחוץ עם מסורת וידע עממיים מקומיים בצורה יעילה, מקיפה ולא מאיימת . גישתו ושיטותיו התפתחו על רקע הקונפליקט הישראלי - ערבי במזרח התיכון, אך הן ישימות ותועלתן רבה גם היום באזורי עימות אחרים בעולם . הדגם של יהודה לחברות בתהליכי שינוי מואץ קושר בין פיתוח בין-לאומי ויישוב סכסוכים באמצעות חיבור שיתופי פעולה אנושיים לפיתוח כלכלי וקואופרטיבי . כאחד מחלוצי גישת people to people , ראה יהודה חשיבות רבה בקואופרטיבים, ביוזמות ובעסקים חברתיים . הרעיון היה לקדם שותפות עם האנשים ולא לראות בהם נתמכים בידי רשויות וגופים בין-לאומיים . יהודה האמין בקירוב בין קבוצות אנשים וביצירת קשרים חוצי גבולות . הוא קידם הבנה והיכרות, וחיבר ביניהם במאמץ לשפר את מצבם החברתי ואת רווחתם הכלכלית . עבודתו התפרשה על שלושה מישורים : המקומי — בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית ; האזורי — במזרח התיכון ; והעולמי, שבו קהילות ברחבי הגלובוס נהנות מפירות הידע והעמל בישראל . מאמציו המשולבים הראו כי קהילות במעבר יכולות לפתח חיים של שלום וליהנות משאיפה לצמיחה כלכלית, לשיפור רמת החיים ומתקווה לעתיד טוב . אחת מהארצות שבהן השינויים הללו באים לידי ביטוי קיצוני כמעט היא ישראל, שבה הקונפליקט בין ישן לחדש מועצם על ידי הקונפליקט שבין יהודים לערבים . סכסוכים משמעותיים על שטח ותרבות נגזרים משאלות של זהות, אך נעשה מעט מאוד כדי לסייע לחברות מסורתיות להתאים את עצמן לדרישות השוק המודרני ולמאפייניו . ההזנחה מעוררת תסכול, ובמקום טעון כמו ישראל — אם כי גם במקומות אחרים שחווים מעברים דומים — התסכול מביא לעיתים קרובות לאלימות ולפשע . הקהילה הערבית בישראל, לדוגמא, מונה מעט יותר מעשרים אחוז מן האוכלוסייה, והקהילה הבדואית, המרוכזת ברובה בנגב, מהוה אחוז דומה מהאוכלוסייה בו . למרות שמבחינת החוק, ישראל מבטיחה שוויון זכויות והזדמנויות לכל אזרחיה, עדיין ניתן למצוא פערים גדולים ברמת החיים, בחינוך ורווחה בין המגזרים השונים בחברה . לא ניתן לחשוב על פיתוח חברתי- כלכלי של הנגב, בלי לכלול בפיתוח כזה את האוכלוסייה הבדואית כשותפה מלאה . הקהילה הבדואית סובלת גם מחסך בכלים ויכולות לשפר את מצבה הכלכלי, וגם
|
|