|
|
עמוד:14
בפסיכולוגיה , רוברט וֶנטוּרי ואנדריאס הוּיסֶן בביקורת האדריכלות , ולוס איריגארָי בביקורת המדע . חברי האליטה הזאת מכתיבים את הכיוון ואת הטון לעולם האינטלקטואלי הפוסטמודרני . מישל פוקו היה זה שזיהה את היעדים העיקריים : " כל האנליזות 1 שלי הן נגד הרעיון של צרכים אוניברסליים בקיום האנושי " . את הצרכים הללו יש לסלק הצידה , באשר הם מטען מן העבר : " אין 2 משמעות לדיבור בשם התבונה , האמת או הידע , או לדיבור נגדם " . פירוש הדבר אין ריצ ' רד רורטי הרחיב בנושא , והסביר ש שהפוסטמודרניזם הוא אמת או שהוא מציע ידע . טענות מעין אלו היו סותרות את עצמן , כך שפוסטמודרניסטים חייבים להשתמש בשפה בצורה " אירונית " : הקושי העומד מול פילוסוף המוקיר , כמוני , את ההצעה הזאת ] למשל , זו של פוקו [ — מישהו שמחשיב את עצמו עוזרו של המשורר , ולא של הפיזיקאי — הוא להימנע מהרמיזה שההצעה הזאת אכן נכונה , שפילוסופיה מן הסוג שלי אכן מתאימה לאופן שבו הדברים קיימים באמת . שכן הדיבור על התאמה מחזיר לדיון בדיוק את הרעיון שפילוסוף מן הסוג שלי מבקש להיפטר ממנו , 3 הרעיון שלעולם או לעצמי יש טבע פנימי . אם אין עולם או עצמי שאפשר להבין ולתפוס בצורה נכונה על פי המונחים שלהם עצמם , מהי תכלית המחשבה או הפעולה ? משנטלנו את התבונה , את האמת ואת הרעיון של התאמה בין מחשבה למציאות , העברנו אותם דקונסטרוקציה , קרי פירקנו אותם , והנחנו אותם בצד , הרי ש " תבונה ", כותב פוקו , היא " לשונו האחרונה של 4 השגעון " ; אין דבר שידריך או יחייב את מחשבותינו ואת רגשותינו . אנו יכולים אפוא לעשות או לומר ככל העולה על רוחנו . הדקונסטרוקציה — מתוודה סטנלי פיש בשמחה — " מסירה ממני את 5 העול של ההכרח להיות צודק . . . ודורשת רק שאהיה מעניין " . | לחשוף את הפוסטמודרניזם 14
|
|