|
|
עמוד:10
10 | להיות שמרן ומרתקת שהרימה ראש בשני העשורים האחרונים אל מול התגברות הדיכוי של הפוליטיקלי-קורקט . בין חבריה אפשר למצוא כמה מהאנשים שנכללים בסדרת הספרים הנוכחית של שיבולת — תומס סואל, דגלס מאריי, ג'ונה גולדברג, בן שפירו . יחד ולחוד הם מנהלים מאבקים סוערים נגד ההשתקה הפרוגרסיבית, הדיפ-סטייט האמיתי או המדומיין, המשפחה הלהט"בית ( מוסד לגיטימי לגמרי שנקלע לוויכוח שלא באשמתו ) והממסד המשפטי והתקשורתי . עוצמת הרגשות שהם מעוררים מאפשרת להם לשלב בהצלחה בין שני דברים סותרים — תמיכת הרוב הדומם בצירוף להט אנטי- ממסדי מחשמל . הממסד הפוליטי הוותיק והאקדמיה השמאלנית הגיבו למתקפה בהלם מוחלט . במקום להציע אלטרנטיבה רעיונית מעודכנת, הם חפרו תעלות מגן סביב מבצרי הרב-תרבותיות של העולם הישן . מבחינתם כל הנראטיבים זהים בחשיבותם, חוץ מהנראטיב של המערב הנאור . הוא היחיד שאמור לשתוק ולהתבייש על חטאי הקולוניאליזם והעבדות . תשובתם המרעננת של השמרנים החדשים היתה שדווקא לא מתחשק להם לשתוק . המערב הביא לעולם את המחשב, את שוויון האשה, את הטיסות לירח ואת שייקספיר ודה וינצ'י . כשמישהו יוכל להציג רשימת הישגים שמדגדגת את זה, הוא יוזמן לארוחת הערב . מלחמה הוכרזה ! כל צד התחפר מאחורי חומותיו הדיגיטליות . התוצאה הפרדוקסלית היא שבכל רחבי העולם המערבי אנשים הקרויים "שמרנים" מאיימים עכשיו להחריב עדי יסוד את העולם הישן, בעוד האנשים הקרויים "מתקדמים" הפכו למאובנים שדורשים לשוב אל העבר . למול הכאוס הרעיוני הזה, נדרשת שיבה אל השמרנות במובנה המקורי — ההתחייבות להתחשבות . זה אולי נשמע ברגע הראשון כמו בסיס חלוש לקיום משותף, אבל כל עוצמתה האדירה של החברה המערבית מבוססת על ההתחייבות הזו . תפישת Win - Win שמתוכה צמחה הכלכלה האמריקנית מבוססת על
|
|