|
|
עמוד:12
ג׳ורדן ב . פיטרסון | 12 לחלוטין . הייתי עימה שם וליוויתי אותה בזמן הניתוח, ההתאוששות ותחילת שלבי ההחלמה . כחודשיים לאחר מכן, במארס 2019 , עברה תמי אשתי ניתוח שגרתי בטורונטו, להסרת גידול סרטני מהסוג השכיח והקל ביותר לטיפול . בניתוח הוסר שליש מאחת מכליותיה . כחודש וחצי לאחר הניתוח התגלה שהיא למעשה חולה בסוג נדיר וקטלני במיוחד של סרטן, עם כמעט מאה אחוזי תמותה, בתוך שנה . שבועיים לאחר מכן הסיר אותו צוות מנתחים את שני השלישים הנותרים של הכליה וחלק גדול מהמערכת הלימפתית הבטנית . הניתוח הצליח לעצור את התקדמות הסרטן, אבל יצר בעיה חדשה, שהתחרתה בחומרתה בסכנה המקורית . הפגיעה במערכת הלימפתית גרמה לאובדן נוזלים ( כארבעה ליטרים ביום ) כתוצאה ממערכת הלימפה הפגועה — מצב שמוכר בשם "מיימת חלבית" . נסענו אפוא למרפאה בפילדלפיה . הצוות הרפואי שם הזריק לה שמן מזרעי פרג, שמטרתו המקורית היא הדגשת ממצאים בסריקות MRIוא CAT . בתוך 96 שעות מרגע הזריקה הראשונה — אובדן הנוזלים של תמי נעצר לחלוטין . פריצת הדרך הזו התרחשה ביום הנישואים השלושים שלנו . תמי התאוששה במהירות, וזו, כפי הנראה, עדות לקיומו של מזל בחיים, שבלעדיו איש מאיתנו לא היה נותר בחיים, לצד כמובן היכולת מעוררת ההערצה של אשתי להיאבק על חייה באומץ לב ובעוז רוח . לרוע מזלי, במהלך העניינים הללו נפלתי למשכב . התחלתי ליטול נוגדי חרדה בתחילת שנת 2017 , לאחר שסבלתי ממה שנראה כתגובה * אוטואימונית למשהו שאכלתי במסעדה בחופשת חג המולד ב- 2016 . התגובה הגופנית לאותו מזון התבטאה בחרדה קשה ומתמשכת ובתחושת קור מקפיא ששום בגד או שמיכה לא הצליחו לשכך . בנוסף לכך, לחץ הדם שלי צנח דרמטית, עד כדי כך שבכל פעם שניסיתי לעמוד, הייתי מחוויר ונאלץ להשתופף שוב ושוב . הצלחתי להיעמד רק בניסיון השישי ולעיתים נדרשו ניסיונות נוספים . לקיתי גם באינסומניה, נדודי * המחלה שהרסה למיקלה את הקרסול, ושהפכה את החלפתו להכרחי כמו גם את הירך הייתה גם היא קשורה לרגישות אוטואימונית, וגם לאשתי יש סימפטומים של מחלת דלקת הפרקים כמו זו של מיקלה . זו הסיבה שעלתה בנו ההשערה שייתכן שמדובר בבעיה אוטואימונית .
|
|