|
|
עמוד:14
14 | יותר נדל״ן משכל החיים שהוא רוצה בהם . "כל אחד", כתבתי, שכן אני מאמין שרוב האנשים יכולים לשפר באופן דרמטי את עתידם הכלכלי מבלי לעבוד שעות נוספות ומבלי לקחת סיכונים מיותרים . לא למדנו בבית הספר כיצד להשקיע וממה להיזהר, כמו שלא למדנו איך לחצות כביש או לאכול בריא . אפשר להסתדר בלי זה, וחלק מהאנשים אף צולחים את חייהם בלי לעשות אף בחירה מודעת אחת בתחום הפיננסי . רגע, אני אדייק : רוב האנשים יודעים כמה הם מרוויחים ושואפים להרוויח יותר, ומדי פעם הם גם מנסים להיכנס לאיזה מאיץ כלכלי בדמות תוכנית חיסכון או רכישת נכס להשקעה . אך רק מעטים מחליטים לערוך תכנון כלכלי ארוך טווח, מציבים לעצמם יעדים כלכליים ועושים פעולות שיביאו אותם למימוש היעדים האלה : החל מהיכרות עם המצב הקיים, דרך חשיבה על יעדים כלכליים — כמו כמה ילדים יש להם וכיצד הם ירצו לעזור להם בבוא העת, או מהי רמת החיים שאותה הם מבקשים לעצמם — וכלה בפעולות מעשיות . מעטים מארגנים את מסלולי ההשקעה בפנסיה, בקרנות ההשתלמות ובתיקים שונים . מעטים עוברים על תיקי הביטוח והמשכנתא . מעטים עוד יותר מקדישים זמן, קשב ומעשים אקטיביים להגדלת ההון הפנוי ולהשקעות . לזה אני קורא 'בחירה כלכלית מודעת' . אפשר ככל הנראה להסתדר גם בלעדיה — עובדה שרבים חיים כך — אבל כך לא נגיע ליעדים שלנו . רק באמצעות בחירה מודעת נשלוט במצבנו הפיננסי ולא נובל על ידו באופן פסיבי . קשה לתאר את הכאבים שהיו מנת חלקי בחצי השנה הראשונה אחרי הפציעה . במצב של כאבים כאלה, הדבר הראשון שאתה רוצה לעשות הוא להעביר את האחריות למישהו אחר . להגיד : תטפלו בי, תעשו מה שצריך, תרדימו אותי וזהו . במידה מסוימת זו גם האפשרות הקלה יותר — להעביר את האחריות לרופא הטוב ביותר או למטפלת הכי מקצועית ולתת להם לחשוב ולהחליט מה לעשות כדי שאתרפא . אבל מהר מאוד גיליתי שכל האנשים סביבי הם רק שליחים שיכולים לעזור לי לצלוח מסע אישי שאני במרכזו . בכל רגע אני הוא זה שצריך
|
|