|
|
עמוד:10
10 נונה אורבך האלכימי שעובר על הנפש . נראה שוב ושוב כיצד הגוף מוצא את דרכו המדויקת דרך פעולות בחומר, המבטאות אמת עמוקה ואותנטית של היוצר . נראה כיצד יחסי הגומלין בין הכוריאוגרפיה הזאת, החומרים, הפעולות, המחשבות והרגשות הם אמת מטפורית פואטית מדויקת של חיינו . אם כן, טיפול באמנות הוא ביטוי מסונכרן של כל אלו, ובאופן מעורר השתאות מגלה תהליכים נפשיים רבי-פנים בדרך לאינטגרציה ולהחלמה . אדבר גם על המיזוג הנחוץ למטפל באמנות בין שפות הידע השונות, לדוגמה : הבנת ההתפתחות הקוגניטיבית, הבנת שפת הגוף, ידע בתרבות ובתולדות האמנות, ידע טכני וניסיון בחומרים וידע בפסיכולוגיה . שפות אלו הן חלק מהכלים של המטפלת באמנות, המלווה את מטופליה באופן אותנטי וחי לכיוון של התמרה והחלמה . ספר זה נועד לאפשר גם למי שאינו מורגל ביצירה בחומרים לנסות ולחוש משהו מהחוויה הזאת . משום כך נעזרתי בכמה סוגות כתיבה לתיאור היבטים שונים של החיים בסטודיו : כתיבה מסאית, כתיבה מעשית-טכנית, מיון בטבלאות וכתיבה סיפורית . ישנם פרקים המלווים בתצלומים וישנם לרוב תיאורי מקרה קצרים . מגוון הסוגות נבע מהצורך לתווך באופן נגיש את המתרחש, אך ייתכן שבאופן מטפורי ולא מתוכנן מראש הספר מייצג גם את המורכבות של דרכי התקשורת בסטודיו . לצד פירוט ופירוק הסטודיו לגורמים וניסיון העמקה גדולה ופרישת משנה מקיפה, לקראת סיום הכתיבה התברר שהסטודיו עשוי להיות גם תפיסה פנימית ומהות נפשית לצד חלק פיזי זעיר בלבד . ואכן, הפרק האחרון החותם את הספר מציע את שמיטת הכללים והרפיה מהם לתוך סיפורים קצרים המתארים את הסטודיו כמצב נפשי-תודעתי . בזמן הכתיבה חשבתי רבות על הדור הבא של המטפלים, כמו המודרכות שלי, שמבינות שחומרים אוצרים בתוכם סיפור משל עצמם ; שהיו רוצות להעמיק את ההבנה שלהן דרך פסיכולוגיה,
|
|