מבוא

עמוד:14

14 מרקס ועתיד הסוציאליזם עצמה, ואילו האדם יוצר מחדש את הטבע כולו" . החיה יוצרת באורח חד-צדדי, בעוד האדם יכול לעצב את המושא על פי אמות מידה שונות, "לכן יוצר האדם אף לפי 2 בפיתוח זה מעניק האדם לעולם היסטוריה, משמע יוצר בו התפתחותחוקי היופי" . שמקורה אינו בתהליכים טבעיים, כימיים-פיזיקליים או ביולוגיים ) אבולוציוניים ( , אלא בפעילות אנושית מודעת . יכולתו של האדם לעצב את עצמו, כלומר לפתח צרכים, כישורים ואופני פעילות חדשים, ולעצב את העולם באופנים רבים ומגוונים על פי אמות מידה שונות — היא היא חירותו המהותית . התודעה היא אפוא מקור חירות האדם, הכוללת הן את יחסו לעצמו והן את יחסו לעולם . ברם, חירות זו מתגלגלת לאופני שעבוד היסטוריים . הבנת סוגיה זו מחייבת דיון באופני הפעילות האנושית בתורת מרקס . בעניין זה מתגלה קרבה רבה בין אריסטו למרקס, ואולי מדובר אף בהשפעה חשובה של אריסטו על ענק הסוציאליזם . בחיבורו האתיקה הניקומאכית דן אריסטו ביחס שבין הפעילויות לתכליותיהן . לאחר שהגדיר את התכלית כטוב שאליו שואפות כל הפעילויות, הוא אומר : ואילו ברור שיש להבדיל בין שני מיני תכליות : אלו נשארות בתחום הפעילויות למיניהן, ואלו הן תוצאות מסוימות החורגות מן הפעילות שיוצרתן . ובכל תחום שבו מצויות תכליות הנבדלות מעצם העשייה, יקרות ערך הן התוצאות יותר מן הפעילות שיוצרתן . 3 עניין לנו אפוא בשני מינים של הפעילות האנושית . הפעילות מן המין הראשון היא תכלית לעצמה, והיא מבוקשת בפני עצמה, למען עצמה . הפעילות מן המין השני היא אמצעי לתכלית, משמע אין היא מבוקשת למען עצמה, אלא ככלי שרת להשגת תכלית הנבדלת ממנה עצמה . כשהפעילות היא אמצעי לתכלית, מה שמבוקש בראש וראשונה הוא התכלית, ולפעילות אין ערך בפני עצמה . הפעילות שהיא תכלית לעצמה, "תכלית עצמית" ) Selbstzweck ( בלשון הפילוסופיה הגרמנית, היא הטוב העליון ומימוש האושר האנושי . בלשון הפילוסופיה המודרנית, היוצאת בעקבות הורקהיימר ) Horkheimer ( ואדורנו ) Adorno ( , אנשי אסכולת פרנקפורט, מוגדרת פעילות מן המין השני "פעילות אינסטרומנטלית", ופעילות מן המין הראשון — "פעילות בלתי אינסטרומנטלית" . כך מבטאות הגדרות אלו את היות הפעילות מן המין השני כלי, מכשיר, להשגת תכלית כלשהי . אריסטו נתקל בקשיים בלתי מבוטלים בבואו להבהיר הבחנה זו בין שני המינים של הפעילות האנושית . לגביו, כך נראה, אם לפעילות יש תוצאה מוחשית, כלומר היא יוצרת מוצר חומרי או מצב כלשהו, כגון בריאות, ביטחון, רווחה או עושר, הריהי אינסטרומנטלית . מכאן נובע שכל הפעילויות החומריות — הן היצרניות והן האמנותיות, שאריסטו כוללן ב"פואזיה" ) poiesis ( , כלומר במונח "ייצור" במובן

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר